תקציר

פתיחה

אופירה יוחנן וולק, סגנית ומ"מ ראש העירייה )תל אביב 1(, יו"ר הוועדה: נגיף הקורונה השליך על מהלך החיים של כולנו, מגדול ועד קטן, והיום אנחנו נעסוק בהתמודדויות של הילדות והילדים עם המצב, במערכת המשפחתית, במערכת החינוך, על השפעת הטכנולוגיה שהופכת לחלק חשוב ומרכזי יותר ויותר, הן בתקשורת הבינאישית והן כחלק מהתהליך הלימודי. ננסה לקבל תמונה על ההשפעות של התקופה ועל האפשרויות החדשות שהיא פותחת בפנינו.

שירלי רימון ברכה, מנהלת מינהל החינוך, עיריית תל אביב-יפו: הנושא הזה רחב מאוד ומעסיק אותנו מאז חודש מרץ. גם במערכת החינוך, גם במערכת הרווחה וגם במינהל קהילה כולנו סביב השאלות הגדולות שהקורונה מייצרת לנו. יש גילאים שונים ואוכלוסיות שונות עם צרכים שונים, אבל ניתן להגיד בגדול שכולנו נמצאים באי ודאות ששועטת קדימה, ורק הולכת ומחריפה. אם בסגר הראשון ראינו אור בקצה המנהרה ונראה היה שזה ייגמר בקרוב, עכשיו אנחנו על רכבת שעוד לא הגיעה לתחנה האחרונה שלה, ולא בטוח בכלל איפה היא נמצאת. המטרה שלנו היא ליצור רשת ביטחון לכל מי שצריך אותנו בתקופה הזו, וזה הרבה אנשים. גם ההגדרות הפכו יותר אמורפיות משום שכמעט כל הילדים כיום נמצאים במצבי סיכון, כאלה ואחרים, למשל נשירה סמויה מהלימודים בזום או התנהגויות סיכוניות. זה כמעט בכל בית בעיר. לכן התפקיד שלנו נמתח עוד יותר ממה שהורגלנו ואנחנו ממציאים את עצמנו מחדש.

בעניין הטכנולוגיה, אנחנו יוצאים היום במודל חדש ללמידה מרחוק בבתי הספר אחרי פגישות רחבות בבתי הספר, עם המורים וההורים. קוראים לזה "זום אאוט" והמטרה היא לצמצם מאוד את השימוש בזום ללמידה מרחוק, ללמוד בקבוצות קטנות, לחזק את הקשר בין המחנכות והמחנכים לבין הילדים ולשים דגש על למידה אישית והרבה יותר על הצרכים של הילדים ולא של המערכת. מקווה שנראה את התוצאות בקרוב.

עומר ספיאן, תלמיד, יו"ר מועצת התלמידים העירונית: המעבר הפתאומי של הנוער בישראל ללימודים בזום טלטל מאוד את המורים ואת ההורים, אבל מי שמרגישים את זה הכי הרבה אלו התלמידים. באופן אישי חוויתי ירידה משמעותית בציונים שלי, אני מאבד תוך חמש דקות את הריכוז בשיעורי זום. זה הביא אותי למצב קיצוני שבו כבר שקלתי לעבור לחינוך אקסטרני. הנוער שאני מייצג כאן נמצא במצב לא יותר טוב משלי, בלשון המעטה.

העניין הכי בעייתי עם השיעורים בזום הוא שתלמידים מרגישים פגיעה מאוד רצינית בפרטיות שלהם. הם מוכרחים להיות עם מצלמה פועלת במהלך כל השיעור, ויש תלמידים שיש להם בעיות מסוימות בבית, או שלא רוצים שיראו להם את החדר, או שיש להם אחים שלומדים איתם באותו חדר גם כן מרחוק, או כאלה שפשוט זה לא מתאים להם, וזה גם אמור להיות רצון שמכובד.

הבעיה השניה היא חוסר הוודאות לגבי מבחנים, בגרויות והחזרה ללימודים. אחרי ההכנה לבגרויות ולמתכונות מפילים עלינו מיקוד לעוד חומר שהורידו ואנחנו מגלים שלמדנו הרים של חומר לשווא. זה פוגע קשות במוטיבציה ללמוד, וגם הרבה פעמים החומר שיורד הוא בסיס לחומר שכן נלמד ועליו כן נצטרך להיבחן.

 

אופירה יוחנן וולק

מ"מ וסגנית ראש העירייה

יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד

בעיה נוספת היא שיש בין התלמידים אפס אינטראקציה מעבר לזום. זה יוצר תחושת בדידות מאוד קשה. יש הרבה תלמידים שגם בבית הספר לכאורה אין להם חברים, אבל זו ההזדמנות היחידה שלהם לראות עוד אנשים מחוץ למשפחה הגרעינית. התחושה עבורם היא קשה ואפשר להיכנס לדיכאון מזה.

עוד בעיה היא ירידה בהיקף של הלימודים. המצב הכלכלי הקשה מונע מרבים לממן שיעורים פרטיים וזה חלק גדול מהירידה המשמעותית של הציונים.

כיו"ר המועצה התפקיד שלי הוא לא רק להעלות בעיות, אלא גם להציע פתרונות שחשבנו עליהם יחד כמועצה. חשבנו על שיתוף פעולה של המועצה עם מינהל החינוך כדי למצוא פתרונות לתחושת הבדידות שכולם מרגישים, משום שמשרד החינוך מציע בעיקר פתרונות לבעיות הלימודיות אבל לבעיות החברתיות אין מענה. מענה כזה יכול להיות למשל בצורה של עידוד הנוער להשתתף בפעולות תנועות נוער שכן פועלות מרחוק. הצעה נוספת היא עזרה חינם או מסובסדת לתלמידים שמתקשים בלימודים, ולאור המצב לא יכולים להרשות לעצמם שיעורים פרטיים. זה יביא לעלייה של הציונים בחזרה ובאופן כללי לשיקוף הידע של התלמידים בציונים.

אנחנו מבקשים גם לחשוב יחד עם העירייה ותלמידי י"ב כיצד אפשר לסיים את השנים שלהם בבית הספר בצורה יפה יותר ולא להשמיט אותם הצידה על ידי המערכת. זה יכול להיות נשף סיום באוויר הפתוח, מסיבת סיום כלשהי או הפעלה נחמדה שתסכם את 12 השנים בבית הספר. אנחנו רוצים לעודד תלמידים גם להשתתף במרכזי הנוער, ולא רק בתנועות הנוער. כך נצליח אולי לגרום לעוד אינטראקציות בין בני הנוער ונצמצם את הפגיעה בבריאות התלמידים שנגרמת מישיבה ממושכת מול המסך.