תקציר

לכל מי שלא היה אצלי בחדר בדיון, והיה דיון של ראשי סיעות, שם הסברתי שלאורך השנים העיר תל-אביב יפו התפתחה מהר מאוד, נוצרו לה הרבה רחובות, מספר האנשים בעלי שיעור קומה שעמד לרשותה כדי לתת על שמם שם כנראה לא היה רב יותר מידי - וכמו בכל מערכת פוליטית, גם בתהליך הנצחה על-שם רחובות - הונצחו מספר אנשים שאני לא בטוח שמי שבודק מי הם היו ומה עברם, הכי ראוי ונכון וניתן להתגאות בשמותיהם שמונצחים על שלטי הרחובות של העיר תל-אביב יפו.

מה שקרה בעשורים האלה שבהם אני ראש עיר, שמספר הרחובות שמצטרף למאגר- מול מספר האנשים שדורשים-רוצים להיות מונצחים בדרך כזאת או אחרת הולך וגדל.

הנוהל של עיריית תל-אביב יפו היה-שיש פה ועדת הנצחה לשמות, וועדה שהייתה בעיקרה פוליטית. אנשים פנו והגישו את כל מי שהם חושבים שמגיע לו להיות מונצח לדורות בעיר תל- אביב יפו על שמו של רחוב. הדבר הזה יצר מציאות שבה, בואו נקרא לילד בשמו, מצד אחד הרבה מאוד אנשים הגיעו אל הוועדה, הוועדה עשתה את דיוניה, הוועדה גם לא נמנעה מלאשר, נקרא לזה, במו"מ פוליטי לגבי חלוקת השמות. פוליטי ציבורי, לא פוליטי-הליכוד מערך. פוליטי ציבורי- אתה תיתן לי את זה ואני אתן לך את זה . והדבר השני שקרה הוא שהצטרפו המון אנשים שאושרו להיות מונצחים, מבלי שמולם עמדו רחובות.

לפני 6 שנים או כבר יותר, עוד לפני סיום הקדנציה השלישית שלי, אני הפסקתי את עבודת הוועדה באמירה שעד שלא נפתור את הבעיה עדיף לנו לחכות. בקדנציה הרביעית לא הקמנו וועדת הנצחה בכלל, וועדת הנצחה גם לא הוקמה בשנה הזאת.

במקביל ביקשתי מפרופ' מעוז עזריהו, שזה בתחום התמחותו, שיבדוק מה קורה בעולם ושיציע לנו איך לטפל בבעיה. מה שהוא מציע, הוא בא ואומר- ראשית לנתק את נושא ההנצחה מרחובות העיר, ולקרוא לנוהל נוהל שיום. כלומר, רחובות העיר לא נועדו כדי להנציח מישהו, אלא כשיש לי רחוב תהיה וועדה שתחליט איך לקרוא לרחוב. ובהנחה שהיא תחליט לקרוא אותו על שמו של מישהו היא תעשה מכרז לצורך העניין, ובאותה העת הוועדה כבר לא תהיה כבולה לאותם 180 אנשים שכבר החליטו לגביהם ועכשיו מתוכם צריך לבחור, אלא באותה עת היא תשקול על שמו של מי היא תקרא את השם, בין אם זה ראש ממשלה, בין אם זה, אני יודע? זמר מפורסם.