תקציר

גבי קשת:

בימים אלה, כשרוב ילדות וילדי העיר תל-אביב יפו מבלים בחופש הגדול יש כאן בעירנו כמה עשרות ילדים שחיים באימה נוראית. מדובר בילדים שנולדו בישראל למהגרות עבודה, רובן מהפיליפינים, שהגיעו לכאן לטפל בקשישים ובנכים, במשפחות שלנו. רוב הילדים גרים בתל-אביב ולומדים עם ילדינו בביאליק-רוגוזין, בלפור, גרץ, וגמנסיה הרצליה, רבים מהם פעילים בשבט איתן בצופים.

בכל רגע נתון יכולים להופיע על מפתן ביתם אנשים במדים, לשבור את הדלת ולקחת אותם ואת אימם למתקן כליאה, משם יגורשו מהמדינה היחידה שהם מכירים ואליה הם קשורים בכל הוויתם. ראינו את התמונות הקשות מיהוד ורמת גן, כשנעצרו שם ילדים בני 10, 5 ו-12 ונלקחו, רועדים מבכי ואימה, למתקן כליאה כאילו היו פושעים מסוכנים.

בעקבות האירועים הקשים האלה-הסתדרות הפסיכולוגים בישראל פרסמה גילוי דעת שבו היא מתריעה על ההשלכות החמורות לבריאותם הנפשית של הילדים כתוצאה מחוויי ת המעצר והגירוש. מדובר בחוויה טראומטית מתמשכת עבור ילדים צעירים החיים תחת איום מתמשך ויומיומי של עקירה אלימה וחווית רדיפה בידי השלטונות. מתוך ניסיון טיפולי עשיר ובהסתמך על

מחקרים אנו יכולים לקבוע כי התבגרות בצל גירוש עשויה להוביל להפרעת טראומה ולפיתוח חרדה, דכאון ואף אובדנות. סוף ציטוט.

שיטות הטיפול של רשויות ההגירה בילדים-הכוללות מעצר וכליאה- לקוחות מעולם המלחמה בפשע. שיטות אלה נמצאות בסתירה לאמנת האו״ם על זכויות הילד הקובעת כי "המדינות החברות "נקטו בכל האמצעים המתאימים להבטיח כי הילד מוגן מפני כל צורה של הפליה או ענישה על יסוד מעמדם או פעילויותיהם. של הורי הילד". האמנה גם דורשת כי "בכל הפעולות הנוגעות לילדים, בין אם ננקטות בידי מוסדות רווחה סוציאלית ציבוריים או פרטיים ובין בידי בתי משפט, רשויות מינהל או גופים תחיקתיים, תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה".

הסתדרות הפסיכולוגים בישראל הוסיפה בגילוי הדעת כי המהלך הנוכחי עומד בניגוד גמור לרוח ההכלה שמתווה משרד החינוך, המושתתת על ערכים של כבוד האדם, שוויון, צדק, ערבות הדדית, סולידאריות, סובלנות וחמלה, ומעביר מסר קשה וכפול גם למעגלים הרחבים יותר של כלל התלמידים והתלמידות במערכת החינוך , כאשר מדינת ישראל עוצרת ומתכננת לגרש באופן פתאומי ושרירותי את חבריהם לספסל הלימודים.

אסור לנו לשתוק לנוכח הפגיעה הקשה בילדות ובילדי העיר. מדובר בילדים אשר אנחנו אחראים לביטחונ ם, לבריאותם ולרווחתם. לא רק הילדים שאיום הגירוש מתנופף על ראשם נפגעים אלא גם חבריהם לכתה, שחלקם יושבים כאן מולנו ונושאים עיניהם אלינו- נבחרי הציבור במועצת העיר בבקשה כי ניישם הלכה למעשה את ערכי השוויון, הצדק והסולידאריות שעליהם אנחנו מחנכים אותם ונמלא את אחריותנו כלפיהם-הילדים.

את המאבק בגירוש החלה מאן, מהגרת עבודה מהפיליפינים, תושבת דרום תל אביב וחברה יקרה. היא הקימה את UNITED CHILDREN OF ISRAEL- התארגנות של מהגרות עבודה, אימהו ת כמוה- הנאבקות למען ילדיהן. אימהו ת רבות הן שכנות שלי בדרום תל-אביב, ואני איתן, מן הסתם, במאבקן מראשיתו. בשבועות האחרונים הצטרפו תושבות ותושבים מהשכונה ומשכונות נוספות מכל רחבי העיר וגם מחוץ לעיר. התמונות הקשות של מעצרי ילדים אמנם זעזעו רבים, אבל לנוכח האכזריות ראינו התגייסות חסרת תקדים של ילדות וילדים, מורות והורים מקהילות בתי הספר, ותושבות ותושבים אשר מחו כנגד המעצרים והגירוש.

ביהוד- מונוסון וברמת גן מועצות העיר וראשי העיר פנו לשר הפנים ושרים נוספים בבקשה למנוע את גירוש הילדים תושבי העיר. ראשת העיר יהוד מונוסון, עו״ד יעלה מקליס, כתבה בפנייתה לשר הפנים: פרשה זו מסעירה את תושבי יהוד-מונוסון בכלל ואת חברי כיתתו בפרט. מדובר בילד שנולד כאן, התחנך במערכת החינוך העירוניות, דובר השפה העברית והוא ישראלי לכל דבר ועניין. אני פונה ללבך היהודי ומבקשת ממך להסיר את רוע הגזירה.

כרמל שאמה הכהן-ראש העיר רמת-גן, כתב: יהודים ומדינת היהודים לא מגרשים ילדים שנולדו וגדלו פה ולא מכירים מדינה אחרת, לא רק בגלל טובת הילדים העומדים לגירוש אלא גם לטובת ילדינו-שכבר היום עצובים ולא מבינים למה מגרשים את החברים שלהם, שהפכו חלק מהם וילדותם.

לפניות ראשי הערים היית ה השפעה משמעותית. בעקבות הפנייה מעיריית רמת גן שר החינוך פנה גם הוא לשר הפנים וביקש: ציטוט, לשקול בכובד ראש את הבקשה תוך התייחסות לנסיבות המיוחדות שבהן מעורבים ילדים אשר התערו בח" החברה הישראלית במשך שנים רבות. כתב את זה יובל צור- ראש מטה שר החינוך ב-24 ליולי 2019.

גם בתל-אביב יפו נעצרו ילדים. בינואר השנה נעצרו לנסן בן ה-13, תלמיד בית הספר "מצדה" לחינוך מיוחד ואמו אידית. הם הוחזקו במשך 3 ימים במתקן כליאה שבמהלכם לנסן, המתמודד עם קש" תפקוד ולמידה, לא הפסיק לבכות, ואז הם הועלו על מטוס וגורשו. לנסן לא זכה אפילו להיפרד מחבריו. היום הוא חי בכפר שאין בו חינוך מיוחד או מסגרת חינוכית מתאימה עבורו והוא עדיין לא דובר את שפת המקום. המעצר, הגירוש והעקירה מביתו ומחבריו היו לאירוע טראומטי עבור בן ה-13, שצילק את נפשו ופגע באופן קשה ביותר בהתפתחותו ובמסלול חייו. הגירוש האכזרי פגע גם בחבריו לספסל הלימודים, שחברם נעלם יום אחד ולא חזר.

כשלנו באחריותנו כלפי לנסן ובני כיתתו, זה עבר מתחת לרדאר שלנו. עכשיו עלינו לעמוד על כך שילדות וילדים נוספים לא "פגעו. עלינו לפנות לשרי הפנים והחינוך, לראש הממשלה ולנשיא המדינה בדרישה להפסיק את המעצרים ואת תכניות הגירוש ולמצוא פתרון עבור הילדים האלה- ילדים ישראלים האוהבים את המדינה ואהובים על ידי חבריהם, מוריהם והקהילה שהם חלק ממנה.

כיהודים חווינו רדיפות, שנאה וגזענות. מהניסיו ן הזה למדנו גם מהי חמלה. מנחם בגין פתח את שערי

המדינה למשפחות מווייטנאם שנסו על נפשם. ממשלת ישראל העניקה מעמד לילדי מהגרות עבודה

שנולדו והתחנכו בישראל ב-2006 ושוב ב-2010. עלינו לקרוא לראשי המדינה להמשיך בדרך הזו-

דרכה של המסורת היהודית מאז ומתמיד.

כחברות וחברי מועצה, כהורים, כאזרחיות ובנות ובני אנוש עלינו לפעול עכשיו ברוח מסורת זו ולאור

ערכים הומניסטיים של כבוד האדם, אהבת הגר וחמלה לחלש, ובהתאם לעקרון האוניברסאלי של טובת הילד, ולדרוש את עצירת הגירוש.

ואני יודעת שגם היום וגם אתמול היו פה דיונים בעירייה, באמת בשביל לנסות למצוא איזשהו פתרון, שאני באמת מאוד מאוד מעריכה את זה. וממה שאני יודעת נמצא פתרון- להעביר את הנושא לוועדת

הרווחה ולוועד ה לזכויות אדם, או שאני טועה?

החלטה: הנושא מועבר לוועד ת הרווחה ולוועדה לזכויות אדם.