תקציר

גב׳ קשת:

אדוני ראש העיר מר רון חולדאי, חברות וחברי מועצת העיר תל אביב יפו. אני מבקשת להעלות לסדר היום של המועצה את סוגיית דחיקתן של אוכלוסיות ותיקות ואוכלוסיות מוחלשות מהעיר. בפתח דבריי אני רוצה להזכיר את מה שהתחולל היום ובמהלך השבוע האחרון. היום היה פינוי אכזרי בשכונת הארגזים, בו פונה איש מביתו, והוא גר 40 שנה, איש עני שביתו נהרס אל מול עיניו. במהלך השבוע האחרון ובימים קשים של חורף, פונו 4 תושבים מאבו כביר. בנוסף לכך, אני רוצה להצטרף לדבריה של חברת המועצה שלי דביר, לכך שאנחנו רואות בשטח פרקטיקות של הזנחה ומניעת תשתיות וחשיפה למפגעים בטיחותיים בגבעת עמל, מה שגורם להתשה של התושבים ועוד היד נטויה.

המהלך של גירוש הקהילות המוחלשת מדרום תל אביב מתחולל כשבצד אחד של הרצף נמצאים הפינויים האכזריים ובצד השני הג׳נטריפיקציה תחת הכותרת היפה התחדשות עירונית.

ידוע לכולנו ובמיוחד גם לי, שאני מגיעה לכאן משכונת נווה שאנן בדרום תל אביב, שיש פערים עצומים, ושבין דרום תל אביב לצפון תל אביב קיימים פערים עצומים לרעת הדרום בכל מדד חברתי, כלכלי וסביבתי. ובכלל זה, בהכנסה הממוצעת לנפש, בערכי נדל״ן, בזמינותם של מבני ציבור, שירותים ומתקנים ציבוריים. הדבר בא לידי ביטוי במחסור קריטי בשטחי ציבור ובמוסדות ציבור וכן בריכוז של מטרדים מזהמים, כמו התחנה המרכזית החדשה, ריכוז וציפוף של עשרות אלפי תושבות ותושבים, ריכוז של פעילות עבריינית של סחר בסמים ושל תעשיית הזנות. מה אני אגיד לכם, כמו מפלס הכנרת, הדרום כבר ירד מזמן מתחת לקו האדום של חיים עירוניים סבירים.

בשנים האחרונות חוות שכונות דרום תל אביב שינוי משמעותי בהרכב הקהילות המתגוררות בהם. בעבר, האוכלוסיות שהתגוררו בשכונות אלו היו בעיקר קהילות יהודיות מסורתיות, לרוב ממדינות ערב והאסלאם, שחבריהם זוהו עם מעמד הצווארון הכחול. בהמשך, הצטרפו לקהילות אלו גם אוכלוסיות מהגרים גדולות ואוכלוסיות ישראליות ממעמד סוציו אקונומי גבוה יותר, חלקם מזוהים עם תרבות חילונית.

שכונות דרום תל אביב מצויות זה מכבר מתחת לחצי פיתוח משמעותיים. במקביל עם התפתחות בועות המחירים בנדל״ן בישראל, משקיעים רבים ראו ורואים בחצר האחורית של העיר, קרי שכונות דרום תל אביב המוחלשות, מכרה זהב של עסקאות נדל״ן גרנדיוזיות. יכולותיהם הכלכליות של המשקיעים, העדר הסדרת הקרקעות ופערי הכוחות בין בעלי ההון לבין תושבות השכונות המוחלשות, הפכו את האזור לנחשק במיוחד. לדוגמא, שכונת נווה שאנן הפכה להיות זה מכבר אתר בנייה ענק. פלורנטין וילג׳. נווה צדק החדשה. מגדלי פאר לעשירים, והיד עוד נטויה.

מצד אחד, אנחנו שומעות על תוכניות פיתוח התחדשות עירונית, חלק מהתוכניות אנחנו מכירות ותוכניות רבות אחרות אינן נגישות לציבור הרחב ונעשות ללא שיתוף התושבות והתושבים שחיים באותן שכונות.

תהליכים אלה, אף שיש בהם השפעה חיובית מסוימת על המצב הפיזי של השכונות, לרוב אינם מכוונים לאוכלוסייה המקומית. מכיוון שאין פתרונות לשימור זכויותיהם שיסדירו את המשך מגוריהן של האוכלוסיות המוחלשות בדרום תל אביב, הרי שפיתוח השכונות מביא לתהליכי ג׳נטריפיקציה מואצים שנכפים על תושבות ותושבים ותיקים, שנדחקים מדרום תל אביב, חלקם בגיל מבוגר, בשל התייקרות סביבת המגורים ובפרט עלויות הדיור ושינוי דפוסי המסחר המקומי. מדד מחירי הדירות בנווה שאנן ושפירא מראה עלייה משמעותית במחירים בעשור האחרון, עליה מהירה יותר מאשר במחוז תל אביב בכללותו ובארץ בכלל. עליה זו משפיעה על יכולתם של ילידות וילידי השכונות לרכוש בהן דירות, היא משפיעה על יכולתם של שוכרות ושוכרים בשכונות להמשיך ולהתגורר בדירותיהם עקב העלייה במחירי השכירות. בהקשר זה חשוב להזכיר שרובע 8 של העיר, הכולל את השכונות נווה שאנן ושפירא, וכן את פלורנטין וקריית שלום, מאופיין באחוז שוכרים גבוה מאד, כ-75%, הרבה יותר מהממוצע העירוני שהוא 55%.

לצד העלייה המהירה במחירי הדיור, גם תהליכי התחדשות עירונית משפיעים על יכולתם של תושבות ותושבים להמשיך ולהתגורר בבתיהם. שוכרות ושוכרים חיים בחשש מתמיד מפני שיפוץ וחידוש המבנה שבו הם מתגוררים, כי הם לא יוכלו לשוב למבנה החדש שמחירי הדיור בו יעלו באופן משמעותי. בעלי ובעלות דירות מגלים שלצד השבחת הנכס, גם מחירי הארנונה ותחזוקת המבנה עלו. וכך, האוכלוסיות הוותיקות מתקשות להמשיך להתגורר בשכונות ונדחקות אל מחוץ לתל אביב יפו.

לעירייה יש חלק בעליית מחירי הדיור בשכונות ובהאצת תהליכי הג׳נטריפיקציה. למשל, הבאת אוכלוסיות שנתפסות כחזקות, בלי לתת קודם מענה לצרכים של תושבות ותושבי השכונה הוותיקים, לא בדיור ולא בתרבות המקומית.

אני אגיד בקצרה כמה דוגמאות. למשל, מלגות למגורים לסטודנטים, שיבחרו לגור בשכונות אלה, במחשבה שאוכלוסייה צעירה תחזק את השכונות ובפועל הכסף הציבורי הזה דרבן את בעלי הדירות להעלות את מחירי השכירות. או למשל, כניסתם של שחקנים מאורגנים לשכונה, שהם מיישמים עליה מודל כלכלי שמתיימר ליצור חיי קהילה שיתופיים על ידי רכישת מבנים או שכירתם בשכירות ארוכת טווח והשכרתם לחברי מועדון הקהילה, כלומר הדיירים שלהם. כך למשל, מיזם יוואן׳. קודם כל מפוררים את הקהילה המקומית ואז משקיעים הון כדי לבנות קהילה חדשה על בסיס צרכני.

גם הפרויקט העירוני גני שפירא למשל, שפועל בשכונת שפירא ומציע שכירות מפוקחת על קרקע עירונית למשך 5 שנים, למעשה המגורים במקום הותנו בהגרלה ובתנאי סף, כגון גיל מקסימאלי והכנסה מקסימאלית של כ-14,000 שקל. כבר עם הקמתו, ליוו את הפרויקט ביקורות על קריטריונים אלו. מצד אחד, הם רחבים מדי ומעודדים שכירות של אוכלוסייה יחסית מבוססת;

ומנגד, הם צרים מדי ולא נותנים עדיפות לתושבות ותושבי השכונה הוותיקים. בימים אלה מתקרבת תקופת השכירות של המתגוררים בפרויקט לסופה ודומני כי זו נקודת זמן ראויה לבחינת השפעות הפרויקט על מחירי הדיור בשכונה ועל השפעותיו הן ביחס לשכונה והן ביחס לדיירות ודיירי המתחם.

הדברים האלה אינם סוד, כותבים עליהם בעיתונות הכלכלית, בפורומים ברשת, רוב הגורמים מסכימים שגופים עסקיים פרטיים אלה משפיעים למישרין על שינוי פני הקהילה בשכונה ויש כמובן עוד הרבה מאד דוגמאות.

תהליכי הדחיקה במסגרת התחדשות עירונית מוכרים ממקומות אחרים בארץ ובעולם. כניסתה של אוכלוסייה מחוזקת למרחב מוחלש מוכרת כתחילתו של תהליך שמביא לשינוי פני האזור ולדחיקה של תושביו המקוריים. תהליכי דחיקה הם תוצר של הזנחה של הרשויות, לעיתים אף במודע ובמכוון. תהליכי דחיקה הם תוצאה של צעדים שבבסיסם האינטרס הכלכלי של משיכת אוכלוסייה מבוססת לעיר בשם טובת האזור שאינם בהכרח טובת תושביו ותושבותיו משכבר.

מחובתה של העירייה לקחת אחריות על תושבות ותושבי השכונות המוחלשים ועל צרכיהם החברתיים והתרבותיים בעת אישור כל תוכנית בנייה.

בחזון העיר משנת 2017 מכירה העירייה בצורך לבצע מיפוי אוכלוסיות המתגוררות באזורים שעוברים התחדשות עירונית ומכריזה על כוונתה לגבש קריטריונים לקביעת תוכניות התחדשות שיידרשו לעבור בחינה חברתית וכן לפתח ולהרחיב מסגרות להתארגנות תושבים והעצמתם.

למרות ההצהרות הראויות, טרם ראינו התייחסות לצרכי הדיור של הקהילות הוותיקות והאוכלוסיות המוחלשות בתוכניות התחדשות עירונית. אין דירות מותאמות לצרכיהם, אין דיור ציבורי, אין דיור בהישג יד לאוכלוסיות אלה. איך מצפה העירייה בדיוק לאפשר לתושבות ולתושבים שהיא מבטיחה להביא אותם בחשבון להישאר בשכונות שלהם ובעיר שלהם?

בהזדמנות זו, אבקש לציין שעל פי נתוני משרד השיכון המעודכנים לסוף 2018, נמצאות בהמתנה לדירות 166 זכאיות של משרד השיכון תושבי העיר. 167 משפחות זכאיות משרד הקליטה. ו-623 זכאים קשישות וקשישים תושבי העיר. סך הכול נדרשות באופן מיידי 956 דירות בדיור הציבורי.

מר שפירא-היו״ר:

את יכולה לסיים?

גב׳ קשת: ממש עוד שתי דקות.

מר שפירא-היו״ר:

לא, דקה.

גב׳ קשת:

עוד אוסיף ואומר, שמשרד השיכון העביר מיליון וחצי שקלים חדשים לצורך שיפוץ דירות מאוכלסות וכן שהכנסות ממכירת מתחם הגדנ״ע שלפי הצהרת העירייה לפני המכירה נועדו להשמשת ורכישת דירות לצורך הגדלת מלאי הדירות העירוני, אך ככל הנראה סכומים אלה לא הגיעו ליעדם.

בנוסף לכך, למרות שהמדינה אפשרה לעשות שימוש בקרקע חומה לצורך הקמת מקבצי דיור ציבורי או דיור לאוכלוסייה מבוגרת, לא נקטה העירייה צעדים למימוש אופציה זו.

לפיכך, ברצוני להציע, בהמשך לסדר היום של הישיבה הנוכחית, להצביע בעד הקמת ועדה לפתרון בעיית הדיור למעוטי אמצעים ודיור בהישג יד לאוכלוסיות אלה בדרום תל אביב, בהתאם לסעיף 150 וסעיף 249, סעיף קטן 5 ו-5א לפקודת העיריות, המאפשרת כלים תכנוניים ומשפטיים שמסייעים לרשות המקומית ליצור פתרונות דיור לאוכלוסיות מהמעמד הנמוך והבינוני, הן על שטחי ציבור והן על קרקעות פרטיות. הוועדה תהיה מורכבת מ-4 חברות וחברי מועצה, ראש אגף הנכסים, מהנדס העיר, אגף הרווחה ונציגות ונציגי הציבור של הדיור הציבורי. תודה רבה.