תקציר

מיטל להבי, סגנית ראש העירייה: הדיון הזה מתקיים בהמשך להצעה לסדר במועצת העיר שהעלתה חברת המועצה, עו״ד שלי דביר, בנושא של הסדרת הכלים האישיים הזעירים. מה שהחליטה המועצה בתיאום איתי זה להעלות את הנושא לדיון ציבורי בוועדה העירונית לתחבורה. שלי, אם את רוצה לפתוח בכמה מילות רקע לפני שאני אתחיל, אז בבקשה.

עו״ד שלי דביר, חברת מועצת העיר: תודה למיטל, סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק התחבורה, על הנכונות לקיים את הדיון הזה, על שיתוף הפעולה בכינוס הוועדה ועל האתגרים שהיא מתמודדת איתם, ואני בטוחה שהיא מתמודדת איתם, ואינשאללה נהיה פה כולנו לעזור לה לצלוח אותם בחמש השנים הקרובות.

אני אומר משהו שהוא בעיני מובן מאליו אבל נשכח בדיון הציבורי. אני מחזיקה בדעה שכל כלי שהוא כלי שהוא חלופי לכלי רכב בעיר - הוא מבורך. זו צריכה להיות נקודת המוצא של הדיון הזה. המדרג שלנו צריך להיות כזה שהולכי הרגל, מבחינתי, הם בראש והם מלכי המדרכה. זה משהו שלא יכול להיות עליו עוררין. לאחר מכן יש לנו אופניים לא ממונעים, לאחר מכן יש את הכלים הממונעים ובסוף את כלי הרכב. יחד עם זאת, אני תושבת מרכז העיר, אמא צעירה שהולכת עם עגלה. בשנה וחצי שאני מסתובבת בעיר עם עגלה אני נחתכת על ימין ועל שמאל, ויש לי פחד ממשי בהתנהלות ברגל במדרכות תל אביב, ובעיקר במרכז, בצפון הישן ובלב העיר. זה פחות מורגש במקומות שבהם המדרכות יותר רחבות, בצפון העיר ובמזרחה.

הסיבה שכינסתי את הדיון הזה היא הצטברות תלונות של קשישים וילדים קטנים שנדרסים על ידי כלים דו גלגליים ממונעים שנוסעים על המדרכה במהירות גבוהה מאוד, ללא אפשרות לבלום ובלי אפשרות לאכוף אותם. ברוב המקרים מדובר בתאונות פגע וברח. אני יודעת, גם לאור העבודה שנעשתה בוועדה, שזו לא גזירת גורל. יש ערים שמתנהלות אחרת ואני חושבת שגם תל אביב יכולה וצריכה להתנהל אחרת.

במה דברים אמורים? כשאומרים לנו סנדלים, אנחנו כולנו חושבים על סנדלים בקיץ, אבל כשאבא שלי צריך להגיע ולחנות בתל אביב אז הדבר הראשון שהוא חושב עליו אלה סנדלי הדנבר הצהובים, שהיו בתקופת צ׳יץ׳. מי שהיה חונה שלא כדין בתל אביב היה מסונדל, והיה פחד להגיע ולחנות בתל אביב שלא כדין. זו היתה תקופה שבה ההרתעה והפיקוח עבדו. אי אפשר היה לומר: "אין לנו מה לעשות". זה היה נושא שרצו והחליטו לטפל בו וטיפלו בו ביד נוקשה. היתה במשך הרבה מאוד שנים תחושה של רתיעה מלחנות שלא כדין, שמא נסונדל. איפה שיש רצון יש יכולת. אני רוצה שאת אותו רצון נביא לטיפול במדרכות תל אביב. צריך להסדיר את העניין על ידי זה שנחזיר את מדרכות העיר להולכי הרגל בראש ובראשונה.

העירייה התחילה בהסדרה מסוימת, נראה בהמשך סקירה על ההסדרה הזו. כל התחלה היא מבורכת, אך יחד עם זאת זו לא התמונה המלאה והשלמה ועדיין יש מה לעשות, ואפשר להמשיך ולעשות. אם אני צריכה לקחת את הנושא הזה ולדבר רק על 4 נקודות שבעיני לא קיימות בנוהל הנוכחי וחשוב לתת עליהן את הדעת, זה קודם כל האפשרות לזהות את הכלים. החברות יודעות לזהות אצלן כל כלי וכלי. חשוב ונכון להוסיף חובה של לוחית רישוי לכל כלי וכלי. זה משהו שהוא טכני ואפשרי לביצוע, ואני חושבת שהעירייה צריכה לדרוש אותו לביצוע. זה ייתן כלי למעקב ופיקוח.

דבר שני - מכסות. זו נקודה קריטית כדי שהעיר לא תוצף יתר על המידה. יש לנו הרבה מאוד חברות שנכנסות לעיר, אני חושבת שצריך לעשות מכסות. זה משהו שהעירייה צריכה לבדוק בהתאם למה שקורה בערים אחרות. בפורטלנד למשל יש מכסות. בצורה כזו ניתן יהיה לפקח. ברגע שיש רישוי על כלי, נוכל לדעת אם כלי יצא משימוש ולהכניס אחר במקומו. זה אפשרי ונכון. כך נמנע הצפה של המדרכות על ידי קביעת מספר יעד של סך כל הכלים, וכמה מתוך זה לכל חברה.

נקודה שלישית היא ההשארה של הכלים. על אף ההבנה שקל יותר למשתמשים כאשר הם משאירים אותם בכל מקום, אם הייתי מראה לכם את הכניסה של הבניין שלי שחסומה על ידי שלושה כלים שסוגרים את השער, הייתם מבינים שהשארה בכל מקום היא מבורכת מצד אחד אבל יש לה נקודות שליליות מצד שני. פינוי המדרכה אומר מבחינתי שכלים לא יכולים לחנות על המדרכה, וצריך לשים אותם באזורים ייעודיים. איפה? יש פתרונות. אפשר לקחת בכל רחוב מקום חניה אחד שישרת למעלה מ-10 כלים. גם את תחנות ההטענה והעגינה של הכלים אפשר לעשות באותו מקום. זה נכון ובטיחותי יותר. אפשר לעשות את זה בקרן הרחוב, היכן שאסור למכוניות לחנות משום שהן חוסמות את שדה הראייה. קורקינטים לא חוסמים את שדה הראייה ואפשר להחנות אותם שם. הטכנולוגיה מאפשר להמשיך ולחייב את הכלי עד שהוא לא עוגן ולא חונה במקום הנכון שקבעו לו. אפשר לעשות אזורים ייעודיים כאלה, ועד שהכלי לא יחנה באותו אזור החיוב ימשיך.

נקודה אחרונה היא הטענה - ההטענה כפי שהיא מתקיימת כיום בבתי המגורים היא מסוכנת. קיבלתי סרטון שמראה איך דירה בתל אביב עלתה באש בהטענה של מספר קורקינטים יחד. זה דבר מסוכן מאוד, לא נתנו על כך מספיק את הדעת. ביקשתי שיגיע לדיון הזה גם נציג מכיבוי אש, אך לא הגיע. זה דבר שחייב להיפסק, והטעינה צריכה להיות בתחנות עגינה. מבחינת האינטרס הציבורי אלה צריכות להיות תחנות מסחריות, החברות צריכות לשלם לעירייה על השטח הזה כדי שזה יהיה אפיק הכנסה לעיר.

לעניין הרכיבה עצמה אני לא אתייחס כעת. יהיו כאן אנשים שיתייחסו לכך בהמשך.

מיטל להבי: לפני שאתחיל אני רוצה לציין כמה אנשים שעשו עבודה לקראת הוועדה הזו. קודם כל לאופיר כהן, ראש הרשות לתחבורה, תנועה וחניה בעירייה, הוא האיש שעובד הכי הרבה והכי קשה על הנושא. הרבה מהמחשבות במצגת הזו עלו אצלו בדיונים. תודה לגבריאל שיושב פה, מתמחה שעובד עם היחידה האסטרטגית, לחזי שוורצמן ולמיכל מילר מהאגף לתחבורה. ולאנשי המקצוע שעוזרים לנו בכל הנושא הזה. ולכולכם כמובן, שבחרתם להגיע לכאן לדיון רציני, יש פה שני חברי מועצה נוספים - אסף הראל, סגן ראש העיר, וסיגל וייצמן מחזיקת תיק החדשנות.

הצגת המצגת

מיטל להבי: המטרות שלנו: צמצם התלות ברכב פרטי, שהיא מטרה מרכזית שלנו. אנחנו פועלים בעניין זה בהרבה מאוד כיוונים; הגברת הבטיחות בדרכים - יש כאן גם נציגים מהרלב״ד ומאור ירוק; קידום מדיניות ופרויקטים שתומכים בהרחבת השימוש בתחבורה בת קיימא. אני חייבת לומר שאנחנו העירייה היחידה שיש לה תכנית אסטרטגית לתחבורה בת קיימא שנוגעת בכל אמצעי התחבורה שבה אנחנו מתעסקים בנפרד. אנחנו פועלים לפיתוח מערכות ניהול ובקרה משותפות, יש לנו מרכז בקרה ושלי הזכירה גם את מאגרי המידע של הכלים האישיים ובעצם בכל טכנולוגיה שנכנסת היום לשוק - יש לנו כוונה לאחד אותם למאגר אחוד. בכלל, נושא החשיפה והשימוש במאגרי המידע של משרד התחבורה הולך להיות נושא מרכזי מבחינתי; שיפור רמת השירות; הנגשת מרכזי תעסוקה והשכלה; קידום מענה לצרכים של אוכלוסיות.

יש לנו גם תכניות הליכתיות, ניכנס אליה יותר ויותר במהלך הקדנציה. קיבלתי את הדוח של "אדם טבע ודין" ורמת זיהום האוויר בתל אביב היא נוראית. תל אביב היא העיר השנייה ברמת הזיהום שלה אחרי בני ברק, וזה מתחבורה. כמות המתים מפיח בראות גדולה מאלה שנהרגים בתאונות, ולכן צריך להבין שחלק מהפתרון זה גם הכלים האלטרנטיביים. צריך לראות איך הם הופכים למשאב ולא למטרד.

יהיו לנו בקדנציה הזו הרבה מאוד עליות לכנסת בנושא של חקיקה. כינסתי כבר פורום מטרופוליני של מחזיקי תיקי תחבורה במטרופולין, מנתניה ועד ראשל"צ ומודיעין. אנחנו פועלים בשיתופי פעולה במספר נושאים. עוד נושאים של מדיניות זה למשל לפעול לשינוי תלוש המשכורת במדינת ישראל, כך שעובדי המגזר הציבורי יוכלו להמיר אחזקת רכב בעידוד הגעה ירוקה לעבודה. תשאלו את המזכירות שלכם בעירייה - כל אחת צריכה להחזיק רכב על 4 בלוקים כדי לקבל עוד הכנסה למשכורת, גם אם לא צריך את הרכב הזה. יש לנו הרבה שינויים רגולטוריים לעשות.

עוד דבר זה שיפור הנגישות, והנה אנחנו רואים שעלייה בנגישות מביאה לירידה ברמת השירות למשל ברמת החייל ששם עלינו מ-40 נוסעים בשאטל ל-1,400 ואז כבר אין מקום באוטובוסים. הגברת הזהירות והבטיחות בדרכים, עם תשתיות הסברה והסדרה, לעגן עוד יותר את סמכויות האכיפה ואת התשתיות הציבוריות לתחבורה ציבורית. אני חייבת לומר שאני גאה ביחידה לתח״צ שהוקמה בשנה שעברה, בראשות ד״ר נדב לוי. יצאנו כבר לרפורמה ראשונה בתח״צ שעברה בשקט ואפילו בהצלחה.

אנחנו בוחנים ולומדים כל הזמן טכנולוגיות חדשות. היחידה האסטרטגית שלנו עובדת ללא הפסקה, קבענו 10 פרויקטים אסטרטגיים מובילים, למשל פרויקט נגישות ופיתוח במרחב תחנות הסעת המונים והרכבת - זה אומר שאנחנו לוקחים תחנה של הרכבת ובודקים מה צריך לעשות בטווח הקצר, הבינוני והארוך. אגן האיילון שכבר התחלנו לעבוד עליו בסוף הקדנציה הקודמת, לא ייראה אותו דבר בסוף הקדנציה הזו. ראינו בקטן את השיפורים סביב תחנת ההגנה, ואנחנו נראה בגדול את השיפורים סביב תחנת סבידור. זה חלק מתכנית העבודה שלנו גם לוועדות הבאות.

התכנית הזו היא מצע לדיון - חלק מתהליך שבו אנחנו רוצים לשמוע אתכם. אתם תראו כאן רקע ומידע, תיאור מצב וכיווני פעולה בעיר, ובדיוק על זה תתבקשו להגיב. כולנו יודעים שיש "מרוץ חימוש", כמו שקוראים לזה בפייסבוק, של הרבה מאוד כלים חדשים ועשרות שחקנים חדשים שמגיעים לתחומים האלה, לא רק בתחום הכלים האישיים, אלא גם באוטונומיים, החשמליים והשיתופיים. אנחנו צפויים בעשור הקרוב למהפך של ממש בענף התחבורה, וחלק ממנו זה הכלים האישיים - ויש עוד חידושים שעוד לא ראינו ועוד יגיעו. אנחנו צריכים להביא למצב שהכלים האלה ישולבו והפכו להיות משאב ולא מטרד.

במחקר שעשינו על איך מתייחסות ערים בעולם להסדרת התחום ראינו מספר נושאים מרכזיים: ראשית השאלה היתה איך בכלל ממסדים את היחסים בין הרשויות והמפעילים - האם צריך מסמך מחייב? חוזה? מכרז? בכל עיר יש הסתכלות אחרת, כפי שאתם רואים. יש מקומות שמגבילים את מספר הכלים, מחייבים אזורי פריסה ואזורי עדיפות, איך פועלים כדי למנוע מטרדים...הנושא הזה הוא בוער. כולם התעסקו בו, כך גם הנושא של המעמד המשפטי - איך להגן על הצרכנים ואיך מתייחסים לבטיחות ואפילו לפרסום על הכלים. כל עיר מצאה דרך אחרת להתמודד עם זה וניסינו לנתח ולהבין מה מתאים לנו מבחינה משפטית.

כשאני מסתובבת באזור חוף הים אני רואה על השביל שם יותר קורקינטים שיתופיים, הם קטנים יותר, בולטים פחות, גם פיזית וגם בכוח שלהם. יש הבדל בין קורקינט פרטי לשיתופי. בשיתופי יש מי שמפקח על המהירות. אני רואה לפעמים את הקורקינטים הפרטיים הרחבים שנראים כמו משחתת או משהו דומה. גם בנושא זיהוי הכלים, אני כבר יכולה לומר שגם בהיעדר רישוי (שאני תומכת בו) זיהוי הכלים השיתופיים הוא הרבה יותר קל, כי תמיד יודעים מי השתמש ולאן הוא נסע, בדיוק כמו שאפשר לאתר כלי שחנה שלא כדין ובגללו החברה קיבלה קנס.

המימדים לבחינת הנושא: העברת הנתונים מהמפעילים, כמות הכלים והמפעילים, שמירה על הסדר במרחב הציבורי, בטיחות ושמירה על חוקי התנועה, שעות פעילות, מחירים ותמריצים לשוויוניות, פריסה גיאוגרפית, רמת שירות ומרחב פעילות. יש לנו כיום מספר חברות שפועלות בתל אביב: בירד, ליים, מובייק. המפעילים הנוספים נכנסו מאוחר יותר ופחות בולטים במרחב אך כולם קיימים ופעילים. לא כולם רק בתל אביב, יש חלק שפועלים ברמת גן, גבעתיים וערים נוספות. אנחנו סופרים את זה כמכסה אחת לגוש דן (על המצגת כתוב כ-3,000 קורקינטים ועוד כ- 2,000 אופניים. י.ש).

בעיות במצב הקיים: שלי הזכירה קודם את נושא הולכי הרגל והמדרכות, פגיעות גבוהה של הולכי הרגל וגם של הרוכבים כאשר הם יורדים לכביש. זה LOSE LOSE SITUATION מבחינת יכולת השימוש. יש לנו עלייה בתאונות הדרכים, אנחנו מתכוונים לבנות מאגר מידע ויש לנו היכולות לעשות את זה. יש גם בעיה של שימוש בכלי של מי שאסור לו על פי חוק להשתמש בכלי, כמו ילדים קטנים שעושים שימוש באפליקציה של ההורים. אנחנו רואים גם הרבה רוכבים ללא קסדות, שגם זה בניגוד לחוק.

הדבר הראשון שעשינו מיד כשזה התחיל היה לקבוע מדיניות אכיפה. החל ממרץ 2019 המפעילים קיבלו התראה מאיתנו על הכללים - מקסימום הצבה של 3 כלים בנקודה, פריסה ליד תחנות הרכבת, העמדת הכלים ליד דופן הבניין או בקצה שפת המדרכה. במועצה האחרונה העברנו חוק עזר עירוני שמאפשר הטלת קנס של 67 שקלים בגין העמדה במקום בחורג מהכללים - הפיקוח אוסף את הכלים ו״כולא" אותם לשבוע ימים שבסופם ניתן לשחרר את הכלי תמורת תשלום החזר ההוצאות התפעוליות. צריך להבין שלא ניתן לאכוף ללא חוק עזר עירוני מתאים, ואי אפשר לאכוף בלי החלטה עירונית. הדברים האלה קודמו לאחרונה ואנחנו נותנים היום יותר כלים לאגף הפיקוח. נציגי האגף היו צריכים להיות כאן היום אבל יש להם הרבה עבודה עם לילה לבן אז הם שוחררו ויקבלו דיווח.

אופיר כהן, ראש רשות תחבורה, תנועה וחניה, עיריית תל אביב-יפו: חשוב לציין שב-19.5 הפיקוח יתחיל לעבוד בצורה הרבה יותר מאסיבית, שלחנו מכתבים לחברות המפעילות ואתם תראו הרבה יותר פקחים. הפיקוח עושה את עבודתו לפי חוקי התעבורה. כל כלי שעובר על העבירות האלה ייגרר וייכלא.

מיטל להבי: הפיקוח על נסיעה על המדרכות ימשיך ויואץ. הייתה בעיה של אכיפה של כלים שמהווים מטרד כאשר הם חונים על המדרכה. לצורך זה חוקקנו את חוק העזר העירוני שמאפשר להרים את הכלים האלה ולאפסן אותם, כמו שגוררים רכב. אפשר להתקשר ל-106 כדי לדווח במקרה של חסימה מלאה של המעבר.

אני עצמי רוכבת על קורקינטים ויש לי מנוי גם ליתר אמצעי התחבורה השיתופית, כדי לנסות ולראות. אני כן שמה לב שכאשר אני מחנה מבקשים ממני לצלם איפה חניתי למשל. יכול להיות שיצטרכו להמציא עוד אמצעים כדי לעשות סדר בכל נושא החניה בקרב המשתמשים ולא יגרום נזק לציבור ומצד שני גם לא לחברות שיקבלו קנסות ללא הפסקה. אנחנו מתכוונים לעדכן מעת לעת את הכללים לשמירה על הסדר ובוחנים אפשרות לפיילוט סימון אזורי חניה מחייבים גם בתחנות הרכבת בעיר. יש עוד כמה רעיונות, כרגע הכיוון הוא להמשיך עם אכיפה של הנחיות הבסיס, כולל ההיתרים החדשים של קנסות וגרירת הכלים שהתקבלו עכשיו.

פריסה - חברות מועצה פנו אלי עם בעיה שאין שירות ביפו וביד אליהו. ראינו באמת שלא כל החברות מספקות שירות בכל מקום. מרכז העיר הוא מוקד הבעיה, ובשאר המקומות מדברים על מחסור בכלים. בעולם ראינו שיש מקומות שמחייבים הצבת אחוז מסוים מהצי במקומות עם ביקושים נמוכים יותר, ושאפילו מחייבות חברות להגיש תכנית הנגשה לאותם אזורים בהם הביקושים נמוכים כדי להצדיק את הפעילות. אנחנו נחייב פעילות בכל רחבי העיר. מה יהיה המיקוד ואחוזי הפריסה המינימליים - אלה עוד דברים שעובדים עליהם ומנסים לכמת במספרים. אחד הדברים שביקשנו מהחברות זה שיתוף פעולה להגברת השימוש באזורי עבודות התשתית על הרכבת הקלה. פנינו בקול קורא למפעילים וקראנו להם להציע הצעות לתמריצים לאזורים מוחלשים או אוכלוסיות מוחלשות, כולל שדרות ירושלים שייסגרו לכלי רכב ורק הולכי רגל וקורקינטים יוכלו לעבור שם. אנחנו רואים בכלי הזה פתרון למעבר באזורים בעייתיים מבחינת עבירות.

מחיר - בסוף זה גם לא כל כך זול. משוק הכרמל נגיד עד מתחם התחנה יעלה 12-9 שקל. אז בעולם יש כל מיני כללים כמו מחירים לאוכלוסיות מסוימות. אנחנו לא חושבים להתערב במחיר בשלב הזה אבל זו אמירה לא מחייבת כרגע. כן נחייב הצגה לתכנית לשוויוניות גם בפריסה כאמור אבל גם אולי רעיונות אחרים - לאמץ חיילים, לתת תמריץ באזורי עבודות. כשנצא עם החלטות לגבי ההסדרה, נפנה למפעילים ונבקש הצעות לצמצום פערי שימוש בגלל כסף.

בטיחות - התחושה היא שבסך הכל הכלים מתוחזקים כהלכה. אנחנו רוצים שתהיה כמה שיותר שמירה על החוק. נעבוד על זה עם הרלב״ד ועם כל גוף שרוצה להיות שותף וכמובן גם עם המפעילים ועם התושבים שהם שותפים מלאים לדבר. יש הבדל בין החוק בכביש שמיושם על ידי המשטרה לבין החוק על המדרכה שמיושם על ידי הפקחים. עיריית תל אביב וגם אני התאמצנו מאוד בעניין הזה. אני יכולה לומר שבלי השירות המשפטי של עיריית תל אביב, שהכין את הצעות החוק הזו, לא היו לנו סמכויות אכיפה. אחרי שבנאדם מקבל דוח פעם אחת על רכיבה ללא קסדה הוא כבר לא רוכב ללא קסדה. האכיפה עובדת אבל היא לבדה לא שם המשחק. היא רק חלק, והחלק השני הוא שינוי נורמות - כולם צריכים לראות את כולם. הנהג את הרוכב, הרוכב את הולך הרגל וגם הולך הרגל צריך לראות את הרכב שיוצא מהרמפה של החניה. אנחנו חייבים להכניס למודעות שכשיוצאים לדרכים כולם צריכים לראות את כולם. עוד בנושא בטיחות, ראוי שנתייחס גם לעניין הקסדות ואולי אף לחייב את המפעילים לספק אותן.

העברת נתונים - עדיין אין בתל אביב, למרות שנפוץ בעולם. אנחנו עיר חכמה. יש לנו את אגף המחשוב הכי מתקדם בארץ. אנחנו בהחלט נחייב, לא ברור עדיין באיזו דרך, אבל בהחלט מתכוונים לבקש העברת נתונים. העברת הנתונים תאפשר לנו לדעת איפה נוסעים, לתכנן שבילים, למפות תאונות דרכים...מעבר לדברים שנהוגים בעולם.

כמות כלים - בעולם לפעמים קובעים מכסות מינימום ומקסימום, של כלים. אנחנו עוד לא קבענו, נצטרך לקבוע מכסת מקסימום. על פי קריטריונים מסוימים יהיה ניתן להגדיל את המכסות (למשל עמידה בתנאים מסוימים, כמות שימוש, הסברה נכונה וכוי).

כמות השחקנים - אי אפשר להגביל מבחינה משפטית. על השיתופיים קל יותר לאכוף כי אנחנו יודעים מי הם ומי רכב עליהם, להבדיל מהפרטיים.

אלה הצעות ראשוניות ולא החלטות. הנושא עוד נדון בקרב גורמי המקצוע, ואנחנו בודקים מה נעשה בעולם ומה האפשרויות המשפטיות שלנו. למשל אנחנו בודקים מה עושה עיריית נתניה: מסתבר שהיא עובדת על פי חוק רוכלות ולא רישוי עסקים כי אין אפשרות לאכוף דרך חוק רישוי עסקים את המחיר, מתן המידע או פריסה. בת״א חוק הרוכלות נקבר מזמן כי אין לנו רוכלים. אנחנו פועלים מתוקף חוק עזר שמירה על הסדר הציבורי. יהיו נושאים לחקיקה, דווקא בתחום הפרטי ולא השיתופי. בשיתופיים אנחנו יודעים לאתר מי החברה ומי הכלי ובאיזה מסלול הוא נסע.

ביטוח - אני לא מרפה מהרעיון. היה ניסיון של משה כחלון לקחת את עודפי קרן קרנית ולהחזיר אותם לנושא כלי הרכב, שהתנגדתי לו. את כל עודפי הביטוחים צריך להביא לקרן קולקטיבית שתטפל בנושא של פגיעות הולכי הרגל והדו גלגלי.

מאגרי מידע - זה הדבר שהכי חסר לי. הכי חסר הוא מאגר של נפגעים כדי שנדע מי נפגע איפה ונוכל לטפל. ב-1.7 נכנסת חובת תיאוריה בבתי הספר התיכוניים, וזה אחד הדברים שביקשתי משר החינוך. אלה דברים חיוניים שלא לכולם יש אפשרות לרכוש. צריך לפתח גם מיומנויות רוכב מעבר לזה, ואולי זכריה (מהרלב״ד. י.ש) יוכל לספר בהמשך על הרעיון שלו.

נושאים לטיפול העירייה - יש לנו המון עבודה: הרחבת תשתיות השבילים ורחובות ממותני תנועה. אנחנו כנראה העירייה היחידה בארץ שעשתה מיתון תנועה בהיקפים כאלה. אפילו העתקנו, שלא כחוק, את הסימון על הכביש כדי שמשרד התחבורה יאשר את הסימון בדיעבד. זהו סימון נלווה לתמרור כי מה שחוקי זה רק התמרור. אבל נהג רואה את הסימון על הכביש יותר מהתמרור. מתבעת כאן עבודה יוצאת דופן, בראשותה של שרונה הרשקו מנהלת מינהל בת״ש, ואגף התנועה. אני מקווה שנגיע לעוד ועוד רחובות ממותני תנועה שבהם בטוח יותר לקורקינטים לרכוב על הכביש. בלי שבילים או תשתיות מיוחדות, אלא רק מעצם העובדה שבתל אביב-יפו נוסעים לאט.

חיבור ורציפות השבילים - ביום שנכנסתי לתפקיד גיליתי שלא מחברים שבילים כי אין הנחיות של משרד התחבורה לחיבור שבילים וחציית צמתים. על המדרכה העירייה יכולה לעשות מה שהיא רוצה. מדינת ישראל לא מרשה לי לעשות את מה שעושים למשל בדנמרק. לאחרונה, אחרי 5 שנות מאמץ והקמה של שני צוותים, גובשו הנחיות אבל אנחנו חוששים שחלקן לא תהיינה ישימות. למשל רוחב מינימלי של שביל שלא יאפשר סלילתו במקום מסוים. לעומת זאת BIKE BOX, מרחב האכסון לאופניים לפני צומת, לא אישור לנו בכלל למעט פיילוט אחד. יש המון דברים שאנחנו מבקשים יחד עם אנשי מקצוע וארגונים מהמגזר השלישי וזה עובד מאוד לאט.

אכיפה - אני נוכחתי בפגישות הנחיה של ראש העיר לפיקוח. כפי שאמר קודם אופיר, יש תאריך שבו תחיל אכיפה נוקשה יותר מאשר היום ואנחנו מתכוונים ליישם אותה. לצערי במדינת ישראל חינוך מתבצע לעתים רק באמצעות אכיפה, ומי כמו קופת העירייה יודעת שאחרי תקופת אכיפה ההכנסות ממנה אפילו יורדות מרוב הצלחה.