תקציר

מר חנן אזולאי - מנהל מחלקת היסעים:

שלום לכולם, אני שמח להיות כאן היום. זו הפעם הראשונה שאני מציג בפני פורום של ועדת חינוך - אני אציג את עצמי - שמי חנן אזולאי - אני מנהל של מחלקת היסעים. אני אציג מצגת ואספר לכם קצת על מה אנחנו עושים, מה אנחנו רוצים לעשות ומה אנחנו חושבים, בכל מה שקשור להיסעים.

יש לי מצגת קצרה ואחר כך גם אשמח לענות על שאלות.

מצגת על פי שקפים

לפניכם מחלקת היסעים עם פירוט של העובדים במחלקה:

יש לי סגן;
עוזרת לתיאום מעקב;
רכזת מלווים;
ואחראית על כל נושא הליווי, שניגע בו אחר כך
וכן חמישה מפקחי היסעים.

מחלקת היסעים בעיקרה נועדה לתת שירות קודם כל לחינוך המיוחד.

אני רוצה להראות לכם סרטון קצר על ילד בחינוך מיוחד, שאליו בעצם אנחנו מכוונים את רוב השירות שלנו.

הסרטון ממש קצר והנה הוא לעיונכם:

*** הצגת סרטון** *

אספר לכם קצת במספרים על מחלקת היסעים בעיריית תל אביב:

התקציב שלנו כולל גם את ה׳יפואית׳ ו״נעים בסופ״ש", בשפה שגם אנחנו מתפעלים את זה.

התקציב בנוי כלהלן:

160 מיליון ש״ח      תקציב בשנה;
3012 קווי נסיעה;
511 מלווים;
260 מוסדות;
16 חברות הסעה (כאשר כל זה הולך ופוחת, כי חברות ההסעה מעדיפות לא לעבוד בתל אביב בגלל הקושי התעבורתי);
חלוקת 6000 כרטיסי רב קו לכל התלמידים בעיר ובעיקר לתלמידי תיכון;
מסיעים 13,542 תלמידים;
80% תלמידי חינוך רגיל שאינם זכאים להסעות (עפ״י התקנות הרשמיות של משרד החינוך);

על מנת להמחיש את הדברים, אני רוצה לספר לכם עתה על אלון, שהוא ילד בבית ספר לאומנויות ואני רוצה לספר לכם על המערכת היומית/שבועית שלו של ההסעות:

אלון גר ברחי המשתלה.

אלון לומד בבית ספר לאומנויות וכל בוקר הוא נוסע באוטובוס מסי 10.

מאחר שהוא נמצא במגמת מוסיקה וכל יום הוא מסיים בשעה אחרת, לכן המסלול שלו משתנה, בגלל שהוא נוסע עם הרכב אחר של ילדים, שהם בכיתות שונות ועל כן כל יום ייאלץ לחזור בקו אחר.

חשוב לציין שיש לנו הרבה ילדים שלא חוזרים באותה הסעה שהם הגיעו איתו.

על כן אנחנו נדרשים לבנות לילד הזה מסלול יומי משתנה לפי התוכנית הלימודית שלו. זה דבר שהוא מאד מורכב וקשה להתאים אותו לכל הילדים. מאחר שאלון הוא בכיתה וי, אבל אם יש ילד בכתה אי, לא כל יום האוטובוס או ההסעה יעצרו לו באותו מקום, כי הרכב הילדים משתנה ולכן גם המסלול משתנה על פי מגורי הילדים והתחנות האיזוריות שלהם.

זו למשל, הייתה מורכבות אחת של ילד אחד בבית ספר לאומנויות.

אופירה יוחנן חלק מ״מ וסגנית רה״ע 1!"ד הוועדה לקיד1ם מעמד הילד מ״מ יו״ד 1עדת מיגון־

יש בפני סרטון נוסף של איך זה נראה ממעוף הציפור, כשילדים מגיעים להסעות בבית ספר לאומנויות -

** * הצגת סרטון* **

כמו שראיתם בסרטון, כך נראה אחר הצהרים מדי יום בהרבה מאד בתי ספר בתל- אביב, שמעורבים בהם כמויות גדולות של רכבים, הגם שיש בתי ספר קטנים יותר, אבל בסרט הוצג בסביבות 40 רכבים מסוגים שונים, שזה בעיקר טרנזיטים ואוטובוסים.

אנחנו מחלקים רב קו לכל תלמידי התיכון הזכאים, שהוחלט על פי תוכנית עבודה ועל פי המרחק שבו הם גרים.

אחזור ואדגיש את הנושא, שרוב התלמידים שאנחנו מסיעים הם תלמידים שאינם זכאים. כלומר העירייה החליטה לתת שירות לילדים האלה כדי שיוכלו להגיע לבתי הספר, והם לא משתמשים בתחבורה ציבורית אלא תחבורה מאורגנת שהיא על ידינו, חלק בתשלום וחלקה לא בתשלום. בהמשך הדיון שירלי תדבר על נושא התעריפים.

אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו נותנים את מיטב השירות שלנו במיטב תשומת הלב, להורים שבאמת צריכים אותנו - להורים הזכאים, שעליהם אספר לכם בנושא של חינוך מיוחד, שהוא הדבר המשמעותי ובו צריכים לגלות את מלוא הרגישות.

ברצוני להראות לכם - מה עובר על ילד בחינוך מיוחד שמגיע לקניון ואחר כך נדבר על מה שקורה אתו כשהוא נמצא בהסעה.

הסרטון מראה ילד שהולך עם אמו בקניון, ילד עם אוטיזם.

* * *הצגת סרטון* * *

הסרטון ממחיש את המורכבות של ילד בחינוך מיוחד, ילד אוטיסט.

בהקשר זה, אני רוצה לספר לכם קצת על אוכלוסיית היעד של ילדים בחינוך מיוחד, שכן יש לנו כמה סוגים של אוכלוסיות. תארו לכם שלילד כזה יש רגישות להמון דברים ותארו לכם מה קורה, כשהוא נמצא בהסעה במשך שעה וחצי, כשהוא נוסע בפקקים אדירים, ברעש, בריחות, עם עוד תלמידים שנמצאים אתו בהסעה - יש פה מורכבות רבה כדי להסיע אותו וכדי שיגיע ויוכל להתחיל את היום שלו כמו שצריך בבית הספר וגם בחזור שיגיע הביתה ויהיה מספיק עירני ולא סחוט.

זמני הנסיעה היום מגיעים לכשעה ועשרים דקות לילד בתוך העיר. אלה זמני נסיעה מאד קשים וזה עוד לפני שהתחילו בחפירות של הרכבת הקלה, שזה אמור להוסיף על כך עוד כ-15-20 דקות בחלק מהקווים וזה מהווה אתגר גדול מבחינתנו. אנחנו לא מסיעים לדוגמה, הרבה מאד ילדים עם אוטיזם ברכב אחד, גם אם אנחנו יכולים להסיע אותם באוטובוס, אבל אנחנו מעדיפים להסיע אותם ברכבים קטנים ומסיעים עד 8 ילדים, כדי שלכל אחד מהילדים יהיה את המרווח והמקום וגם אם יש בעיה וצריך להפריד את הילד ולתת לו את המרחב שלו, אנחנו מסיעים בין 6 ל- 8 ילדים ברכבים של 10 עד 12 או 14 מקומות כדי שיהיה נוח לכל אחד מהילדים.

אוכלוסיית היעד -

פעמים רבות, אם נער או נערה שחלילה חוו ניסיון אובדנות מסיבות שונות ונער או נערה כזו צריכים להתאשפז מספר ימים או חודשים או להגיע לאשפוז יום בבית חולים פסיכיאטרי, אנחנו נכנסים לתמונה ואנחנו מסיעים מדי יום את הנער/ה עם ליווי לבית החולים שהם צריכים להגיע אליו.

אנחנו מסיעים ילדים עם:

אשפוז בגין ניסיון אובדנות;
אוטיזם;
מחלות נפש;
פיגור;
שיתוק מוחין;
הפרעות התנהגות;
חולי סרטן או מחלימים מסרטן (יש לנו גן ילדים מיוחד בתל השומר, לילדים מגיל 3 עד 6, שעברו את מחלת הסרטן ונמצאים בשלב של החלמה והם צריכים סביבה יותר סטרילית אשר מקבלת גם את מורכבות המחלה שלהם, שכן יש דברים שאפשר וצריך והם נמצאים בתוך מסגרת של בית חולים כדי להקל עליהם. המקום נקרא יגן החלומות׳.


נכות פיזית - אנחנו מסיעים ילדים ברכבים מיוחדים, רכבים עם מעלונים, כאשר לכל ילד כזה, אנחנו מנסים להתאים את ההסעה הנכונה לו ואת המלווה הנכון להסעה וגם להתאים את הזמנים.

בעקרון יש לנו עדיפות לילדים שיש להם נכות פיזית, כי להם הכי קשה לנסוע זמן רב. הרכבים האלה הם רכבים מאד מבוקשים וקשה להשיג אותם בשוק.

אחד הדברים החשובים לנו זה הנושא של מבוגר משמעותי. כלומר שיש מלווה בהסעה, כי לא בכל ההסעות יש מלווים. הקריטריון נקבע על ידי משרד החינוך למי זכאי/מי לא זכאי, כשאנחנו רואים במבוגר המשמעותי, במלווה - אנחנו רואים בו כאדם שיכול מאד להשפיע ואנחנו רואים בו חלק מהצוות החינוכי של בית הספר. אנחנו גם מעבירים הכשרה למלווים. האמת שלא קל למצוא מלווים ואנחנו נמצאים במחסור גדול מאד של מלווים. יש לחשוב על האפשרות כשיש ילד שגר למשל ב-סי אנד סאן וצריך לצאת ב-6.45 בבוקר ואז המלווה צריך להיות כבר ב- 5.30 בדרך, כשהוא יגיע עד לאיזור המכללה ואין לו לשם תחבורה ויצטרך ללכת משם ברגל עוד כ-20 דקות כדי להגיע לבית של הילד הראשון, ואחר כך יאסוף את כל הילדים, יגיע לבית הספר ויוריד אותם עד השעה 8 או 8.15 ואז שוב בשעה 5.00 אחר הצהרים עליו להגיע שוב לבית הספר ולפזר שוב את הילדים ואת הילד האחרון הוא יפזר ב-סי אנד סאן, שכן רוב המלווים שלנו גרים בדרום העיר וכך המלווה יגיע רק בסביבות השעה 18.00 לביתו. זו עבודה שקשה מאד למצוא בה עובדים. את העבודה הזאת עושים בעיקר אנשים מבוגרים. אני יכול לספר לכם על מלווה אצלנו, שהיא הכי מבוגרת וגילה הוא 92, ששמה מרים, והיא תצא בפסח ל׳פנסיה׳. מרים מלווה ילדים עם הפרעות התנהגות קשות בבית ספר ברושים והילדים מקבלים אותה כל יום במחיאות כפיים, (יש לה גם מלווה לפעמים) והילדים אוהבים אותה, אבל היא החליטה שזה הזמן לפרוש, לחיות ולהשקיע זמן בילדים ובנכדים ולפיכך ביקשה להפסיק את עבודתה בפסח. אנחנו כמובן נודה לה בטקס מסודר. זה סיפור מדהים של אישה שעובדת אצלנו כבר 20 שנים בשמחה.

לפנינו, במצגת, יש ילד שהוא בעייתי והכי ׳מופרע׳ בהסעה ואז החלטנו לעשות יום, שנלמד ממנו איך אנחנו יכולים לגרום להסעה להיות יותר טובה ולהתאים את עצמנו אליו. אנחנו עורכים ימים במהלך השנה, של למידת עמיתים, למידה הדדית וכך הילד מספר לנו איך כדאי לבנות את ההסעה, איך לעשות אותה, מה הדברים שמפריעים לו, איזה דברים יכולים לעזור לו ומה יכול לעזור לו להעביר את ההסעה בצורה יותר טובה. אנחנו נותנים לילד במה להציג בפני הנהגים, המלווים וגם בפני הצוות החינוכי של בית הספר וצוות המחלקה.

אומר שיש הרבה ילדים שאי אפשר ליצור אתם קשר, כי הם לא מדברים. איננו יודעים מה קורה אתם, בייחוד כשאנחנו נמצאים בהסעה, ברכב סגור. על כן יש לנו כרטיסיות מיוחדות, שתוכלו לראות, שיש למלווים את הכרטיסיות האלה והם מנסים לנחש מה הילד רוצה, הגם שלא תמיד הם מצליחים להבין. בכרטיסיות האלה רשומים משפטים והילד צריך להזדהות עם הכתוב:

 

אלה כרטיסיות תקשורת שגם עובדים אתם בבית הספר, וזו לא המצאה של המלווים, אלא שלקחנו את זה מבית הספר ואנחנו עובדים עם בית הספר בשפה שהילדים לומדים לתקשר, הגם שלא תמיד זה מסתדר, לא תמיד זה אפשרי, אבל זה מהווה ניסיון להבין מה הילד רוצה ומה הוא עובר.

יש לנו הרבה דברים שאנחנו שמים עליהם דגש ומשתדלים מאד, גם אם לא תמיד זה מצליח, אבל אנחנו קודם כל רואים את הילד במרכז וגם את ההורים שלו. פעמים רבות ילד בחינוך מיוחד נדרש לעבור פרוצדורות ארוכות עם ביטוח לאומי ומורכבויות נוספות, כשאנחנו מנסים לעשות הכל כדי לקצר את התהליכים ולהשתדל להיות מטיבים ולאפשר הרבה מאד דברים שברשויות אחרות לא מאפשרים, כי אנחנו מבינים את הקושי של ההורים ואנחנו רוצים גם שיהיה להם שקט. אנחנו רוצים שלהורים יהיה זמן להתייחס גם לילדים האחרים שלהם, למשפחה, לעבודה. אני מניח שאתם מבינים שהורה בחינוך מיוחד מפסיד ימי עבודה רבים, כי הילד צריך ללכת לטיפולים ויש דברים רבים אחרים שעליו להתפנות אליהם ואנחנו מבקשים לעזור לו ולתת לו כמה שעות של שקט, כדי שיוכל לעשות גם לעצמו וגם למשפחתו וכן להתפרנס בכבוד. אלה הגורמים שאנחנו נמצאים עמם בקשר קרוב:

ההורה
מלווה
הנהג
נושא של הרישום
מחלקות הגיל
מנהלת המוסד

כאשר הרצון הוא לתת להורים את האופק והתקווה, שאנחנו באמת עושים את הכי טוב בשביל הילדים שלהם.

אנחנו רואים בהסעה כ׳כיתה נוסעת׳. כלומר שילד שנכנס להסעה, הוא נכנס כמו לכיתה ולכן חשוב לנו לקבל אותו כמו שצריך. אנחנו גם מבינים שאם הילד לא מתחיל טוב את היום שלו, קשה מאד להחזיר אותו ליום טוב, מסודר ומאורגן, בייחוד בילדים עם הפרעות התנהגות, אוטיזם שלוקחים זמן רב ופוגעים בילדים האלה בעיקר.

מחובתנו להסביר למלווים ולנהגים, עד כמה המדינה משקיעה כדי לקדם את הילדים האלה ואני יכול לומר שבתור מבוגר משמעותי, כל מילה שאתה אומר לילדים האלה יכולה לפגוע בהם ויכולה להעלות אותם. ולכן למלים שיוצאות מפינו יש משמעות כבדה וגדולה.

אנחנו נמצאים בעיר שמשתנה בלי סוף. לדוגמה, במוצאי שבת לפני כשנתיים נשרפו 100 אוטובוסים ל׳דן׳ ונאלצנו לקחת את כל נהגי המוניות שאנחנו מכירים כדי להסיע את הילדים. בנוסף, יש בעיות של מזג אוויר כאשר רחובות נחסמים, כמו שקרה לפני כשלושה שבועות שהיו פה שטפונות גדולים. חשוב שייאמר, שאם יש מסגרת לילדים שמתאימה להם בירושלים ונמצא שלשם הם מתאימים - אנחנו נסיע אותם לשם. וגם שם לא כולם מסיימים באותה השעה, כאשר יש ילד שמסיים שם בשעה 6 ושני ילדים מסיימים בשעה 4, וכך אנחנו נאלצים לשלוח שתי מוניות בשעה 4 ובשעה 6, וזאת עוד מבלי לחשב את העלויות והאופרציה של הדבר הזה והכל על מנת לקדם את הילדים.

בנוסף, יש לנו המון בעיות שאנחנו מתמודדים אתם בשוטף. אחת הבעיות הרציניות שיש לנו הם של 'ילדים ללא דורש׳, וכאשר הנהג מגיע עם המלווה, הוא מחכה להורה וההורה לא מגיע, בעיקר בקהילה הזרה ולא אחת הנהג עולה לבית של ההורים ואז נודע לו, שהם עברו דירה והם לא גרים כבר כאן, כי בעל הבית סילק אותם. וכשאנחנו מתקשרים אליהם, הם גם החליפו טלפון כי מחפשים אותם וכך אנחנו לא מוצאים אותם ואז מביאים אותם אלינו למשרד, או שאנחנו מחפשים אותם ומנסים למצוא קצה חוט. האמת, שאלה דברים שהם מאד מורכבים וגם קשה מאד לעבוד עם ההורים, שלא תמיד מבינים את השפה והם גם נמצאים בלחצים שהבוס לא משחרר אותם. ומכאן, שלא אחת אנחנו נמצאים עם הילדים עד 8-9 בערב, ילדים שרוצים לאכול. אני יכול לספר למשל, שנשארתי עם ילדים במשרד גם עד השעות המאוחרות בערב, וגם כשנתתי לאחד הילדים לאכול, הוא היה אלרגי ונאלצתי להזמין לו פרמדיק. ואלה בהחלט בעיות שנוצרות ויש לתת את הדעת על הכל ואנחנו כמובן נוקטים ביד קשה עם ההורים האלה, כמו למשל, מפסיקים להם את ההסעה, מזהירים אותם ועושים הכל כדי שיבינו את האחריות שלהם על הילדים.

יש אצלנו גם נושאים של הפרעות התנהגות של ילדים, כאשר ילדים בגילאים מסוימים יכולים להטריד האחד את השני מינית, יכולים לפגוע בילדים אחרים, כמו המקרים הרבים שקורים בהסעה, כי זמן ההסעה הוא זמן מאד ארוך בעיר תל אביב.
...