תקציר

גב׳ דביר:

ערב טוב לכולם כולם. בפתח הדברים, אני שמחה לעמוד פה שוב, אחרי שנעדרתי שנתיים וחצי, וכיף לי לראות אתכם עוד פעם.

העובדה שאני בכלל צריכה להעלות במועצת העיר ,(רון יותר גבוה ממני) את ההצעה לסדר הבאה היא מעציבה בעיני, אבל אני מקווה שעדיין הדברים לא יפלו פה על אוזניים ערלות, במיוחד שאנחנו בישיבת המועצה הראשונה.

בשכונת גבעת עמל מתגוררים כיום כ-50 משפחות גרעיניות, שכוללות כ-35 ילדים מתחת לגיל 18 וכ-65 אנשים מבוגרים מעל גיל 65. למי מחברי וחברות המועצה שטרם ביקרו בשכונה, אני ממליצה בחום ללכת לראות בעיניים את מצב הדברים ואת המציאות עליה אני אדבר כאן היום. בשביל להיות שליחי ציבור אמיתיים זה קריטי שכל אחד מאיתנו יכירו מציאות מגוונת בעיר, ולא יסתפקו רק במה שיחסי הציבור מאכילים אותנו.

בשכונת גבעת עמל אין כיום מדרכות בכלל, אין עמודי תאורה, אין שילוט. אני לא מדברת על עצים או על מותרות עירוניות אחרות.

אז מה כן יש שם? יש אבק, יש משאיות, יש כלים כבדים ומערבלי בטון שחולקים את דרכי העפר עם התושבים שהם הולכי הרגל. זה כאוס שלם שיוצר מציאות של העדר בטיחות אלמנטארית.

למרבה הצער, במרץ 18 נפגעה הולכת רגל שהלכה על שביל עפר בשכונה, כתוצאה מפגיעה ממערבל בטון ופונתה באמבולנס. זאת הייתה פגיעה ידועה מראש. תושבי השכונה התריעו על הסכנה הזו כבר שנים.

אבל כאשר אנחנו לא נותנים פתרונות ואנחנו מייצרים מצב שבו תושבים, ילדים וקשישים חולקים את אותם דרכי עפר עם כלי עבודה כבדים, זו סכנה צפויה וודאית. כאשר לא מעמידים תאורה בשכונה כבר למעלה, שימו לב, מ-60 שנים, בשעה שבחוץ מחשיך בחורף כבר בשעה חמש, ובהעדר מדרכות, מייצרים סכנות צפויות, יום יומיות. כל הזמן.

כאשר הגשתי בקדנציה הקודמת, לפני כשלוש שנים, הצעה לסדר בניסיון לעצור את הפינויים בשכונה, הייתי צריכה להסביר כאן בעל פה את העוול ההיסטורי שנעשה לתושבי השכונה. תושבי גבעת עמל נשלחו על-ידי מוסדות המדינה במלחמת השחרור להתיישב במקום ולהגן על תל-אביב. שנים של חיים בתנאים עלובים עברו עליהם בתקווה שהמדינה תקיים את ההתחייבות הראשונית שלה, לספק לתושבים דיור חלופי. ב-1961 מכרה המדינה את הקרקע ליזם פרטי ב-19% מערכה וללא ידיעת התושבים, בלי לאפשר להם לרכוש את הקרקעות עליהם הקימו בתים. בהמשך הדרך, בגלל אי אכיפת הסכם המכירה, במסגרתו התחייב היזם דאז לבנות שיכון תוך 5 שנים ולתת לתושבים דיור אקוויוולנטי במקום, נוצרה שחיקה בלתי הפיכה בזכויות של התושבים ובסיכויים שלהם לזכות בקורת גג בטוחה.

כבר שנים שאני שומעת בעירייה שהדברים מצויים בהליכים משפטיים, שהמצב המשפטי לא ברור. אבל הנה, פתרו לנו את העניין. רק השנה, 14.6.18 ניתן פסק דין בבית משפט של מדינת ישראל, במסגרתו נקבעו הקביעות הבאות (אני מצטטת):

מדובר באוכלוסייה מיוחדת שהובאה למתחם זה על ידי מוסדות המדינה שבדרך, תוך מתן הבטחות מפורשות כאמור לעיל, ולא בפולשים שהגיעו לשכונה ביום בהיר אחד מהחלל החיצון - סוף ציטוט, פסקה 25 לפסק הדין - יש להכיר בהחזקת התושבים בשכונה כולם כבעלי רשות בלתי הדירה מפורשת שלא ניתנת לביטול באופן חד צדדי - פסקה 655 לפסק הדין. גם לנתבעים זכויות ואלה נרמסו במשך שנים תוך התעלמות לגמרי מתחינותיהם - פסקה 25 לפסק הדין.

בפסק הדין, אם קוראים אותו, רואים שבית המשפט מותח ביקורת נוקבת על הזנחת השכונה על ידי הרשויות ובכללן על ידי עיריית תל אביב. כך גם מתח בית המשפט ביקורת קשה לאורך פסק הדין על התובעות, והוא קובע:

אם כבר צריך להוקיע התנהלות פסולה, יש לעשות זאת כלפי התובעות אשר בפיהן כל העת דיבור פייסני על פשרה, אך בפועל מקשיחות עמדות כל פעם כשסיכוי של ממש להסדר נראה באופק - פסקה 25 לפסק הדין. עוד נקבע, טענת ב״כ התובעות לפיה הנתבעים סירבו ומסרבים לפנות את המקרקעין ולפתרון פשוט אינה נכונה. כל הקביעות המשפטיות האלה, אני אומרת לכם, עומדות בסתירה מוחלטת לעמדה השגויה שתושבי השכונה הם פולשים כביכול, שהם חסרי זכויות משפטיות. זה טענות על בסיסן אנחנו מנסים לתרץ אי מילוי חובות מוניציפאליות בסיסיות ביותר, כגון סלילת כבישים והצבת עמודי תאורה.

אבל עכשיו, השנה, אחרי שבית משפט קבע שהם בעלי מעמד משפטי, שהם בעלי רשות בלתי הדירה שלא ניתנת לביטול, וללא משפטנים פה אני אסביר שזה סטטוס משפטי לפיו יש להם זכות חוקית לשבת במקום, נגמרו התירוצים.

אגב, לגישתי, בכל הנוגע לתשתיות והענקת שירותים עירוניים, בכלל לא משנה המצב המשפטי של אנשים כל עוד הם חיים פה בעיר. אני עושה הקבלה על מגישת העירייה המוצדקת למבקשי המקלט ומהגרי עבודה שמרוכזים בדרום העיר, שלגביהם אמר ראש העירייה לא פעם, ובצדק: כל

עוד הם פה אצלנו בעיר, אנחנו מחויבים לטפל בהם ולהעניק להם שירותים מוניציפאליים. אני מסכימה לגישה הזאת ואני מבקשת לגזור גזרה שווה לתושבי גבעת עמל. הם פה, בעיר, כבר עשרות רבות של שנים, אנחנו מחויבים להעניק להם שירותים מוניציפאליים. מדרכות, תאורה שילוט זה המינימום שבמינימום - וחובה לעשות זאת לא מחר, אתמול.

עירייה שיודעת להתגאות שהיא המובילה במדד החדשנות ומייחצנת את עצמה כאחת הערים החכמות בעולם, לא יכול להיות שהיא לא יודעת לסלול מדרכות, כבישים ולהציב עמודי תאורה. ואם זה כך, היא צריכה לעשות בדק בית.

ואם חס וחלילה הדבר נובע מתפיסה של להקשות את החיים על התושבים בשביל שיתייאשו ויעזבו, אז בדק הבית שלנו צריך להיות כפול ומכופל.

מדובר ב-4 צירים בשכונה: ציר פעמוני שמחבר בין גבעת עמל לבבלי - דרך עפר שמשותפת להולכי רגל ומשאיות וכלים כבדים שנוסעים למגדל בראשית שבונה היזם כוזהינוף; ציר אברמוביץ, כביש צר ללא מדרכה, צמוד לכניסות לבתים, אין בו הפרדה של מכוניות והולכי רגל. הוא מחבר את הילדים שהולכים לגבעת עמל לגינת אברמוביץ בבבלי; נתיב בתי הכנסת שגם הוא דרך עפר, והכניסה מההלכה לגבעת עמל - כל ארבעת הצירים שדיברתי, ומדובר בסך הכול בארבעה צירים, הם ללא עמודי תאורה, הם נמצאים כרגע בעלטה מוחלטת וללא הפרדה בין הולכי רגל ובין רכבים.

למי שחולפת בראש מחשבה בסגנון - למה להתקין שם עמודי תאורה אם עוד כמה שנים השכונה תתוכנן מחדש וממילא הכול שם זמני עכשיו - אז אני רק אפנה לשאילתא שהגשתי היום לגבי שביל האופנים ברחוב ארלוזורוב, הוא נסלל רק לפני מספר חודשים בהשקעה עירונית של כמיליון שקלים ונהרס בגלל ה-רכ״ל. כאשר מדובר בחיי אדם והעדר בטיחות בשכונה והעובדה שכבר קרתה שם תאונה קשה זה חיי אדם. התשובה היא שצריך להשקיע בתשתיות גם אם ההשקעה בתשתיות היא באופן זמני, גם אם זה רק למספר שנים עד לפתרון כולל.

בגלל שאני לא כל כך חדשה כאן במועצה, בכל זאת אני תושבת חוזרת, אני מכירה את הנוהל שראש העירייה עולה ועונה לי - האם בדקת לפני שהגשת את ההצעה לסדר? האם פנית? האם ניסית להגיע לפתרון?

אז הנה התשובות: כל הדברים שצוינו כאן הערב על ידי הועלו על הכתב לא בפניה אחת אלא ללא פחות מ-5 פניות רשמיות בכתב, בתאריכים שונים, לגורמים שונים בעירייה, כמו ביניהם ראש העירייה, ממונה על הסדרי תנועה ובטיחות, ראש אגף תנועה, מנהלת בינוי ותשתיות ועוד ועוד גורמים, בתאריכים ה-13.11.2017, 21.3.2018, 20.6.2017, 21.7.2017, 25.11.2017, וה-2.1.2019. למעלה מזה, בחודש נובמבר 2017 התקיימה פגישה במקום עם מנהלת הסדרי התנועה והבטיחות של העירייה בשכונה עצמה, בעקבותיה הובטחו וסוכמו דברים כגון סלילת מדרכות, הצבת תאורה ושילוט. שנה וחודשיים עברו מאז אותה פגישה ודבר לא נעשה. למרבה האירוניה, הדבר היחידי שכן נעשה באותם כבישי עפר, כאשר השירותים המוניציפאליים מראים את יכולתם, זה, בואו

תנחשו יחד איתי - אכיפת דוחות חניה. בשבילי עפר לא מסומנים יש פקחים שאוכפים שם דוחות חניה. היכן שיש רצון פתאום יש יכולת.

לסיכומם של דברים - אני חושבת שלכולנו יש הערב הזדמנות לא רק לשים סוף להזנחה עירונית ארוכת שנים של תשתיות, אלא לאותת שהקדנציה הקרובה של המועצה הזאת תהיה קדנציה שבה יפתרו בעיות עירוניות שממתינות לצדק כבר שנים רבות.

לכן אני מציעה להעביר את ההצעה הזאת לדיון בוועדת בינוי ותשתיות, תוך הקפדה על לוחות זמנים מהירים לבצוע, ויפה שעה אחת קודם, ואני מבקשת שתתמכו בי. תודה.