תקציר

אופירה יוחנן וולק ־ יו"ר ועדת חינוך והוועדה לקידום מעמד הילד

אנחנו מקיימים היום דיון במסגרת שתי ועדות - ועדת החינוך והוועדה לקידום מעמד הילד. הדיון היום מוקדש לרפורמה בחינוך המיוחד שאושרה ב-2018 על ידי משרד החינוך ובעצם אמורה להיכנס לתוקפה בספטמבר 2020.

לרפורמה הזו יש השלכות מאד כבדות ונרחבות לא רק על המערכת העירונית במבנה הלוגיסטי והמבני והתקציבי, אלא היא בעצם תשליך על כל אחת ואחת מהמשפחות בתל-אביב יפו בפרט ובישראל בכלל. עד כה התקיים פיילוט ראשון במחוז הצפון, ועל פי מכתבים וקריאות שיצאו מגורמי מקצוע, כולל הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, אנחנו מבינים שעומד בפנינו אתגר מאד משמעותי בהטמעה של הרפורמה כפי שהיא מנוסחת היום. תיכף נשמע ממה בדיוק ממה מורכב המתווה ואיך הוא משליך על כולנו.

...

שירלי רימון- מנהלת מינהל חינוך בעיריית תל אביב יפו

אומר מילת הקדמה לפני שאגש לבמה לדבר. אנחנו נעסוק פה בוועדה מנקודת המבט של החינוך, אבל יש חשיבות רבה לנוכחות פה של מינהל קהילה, היות שבסוף הילד הוא ילד לאורך כל שעות היום ובכל העבודה שלנו אנחנו נתמכים במינהל שירותים חברתיים בעבודה עם ילדי החינוך המיוחד - בבוקר, אחר הצהריים, ערב, לילה - ומינהל שירותים חברתיים וכל מה שקשור לחינוך המשלים.

המתווה נוגע לחינוך בשעות הבוקר ולא לחינוך הבלתי פורמאלי ויהיו לזה השלכות כמובן רחבות.

נתחיל להציג את המצב הקיים היום ואיך בעצם מתנהל החינוך המיוחד היום, ונמשיך אחרי כן לנתח ממה שאנחנו מבינים את הרפורמה שבעצם עברה כחוק, גם את זה צריך להגיד, זה עבר כחוק, זו לא רק הצעה או רפורמה של משרד החינוך, זה עבר כחוק, ולכן כל שינוי במתווה דורש חקיקה. זה התיקון ה- 11 של החוק, היו כבר 10 תיקונים לחוק חינוך והכלה, זה התיקון ה-11.

קצת להגיד בעצם איזה שירותים ילדים עם צרכים מיוחדים מקבלים ממינהל החינוך;

קודם כל, מוסדות. יש לנו מוסדות כוללניים, עד גיל 21, לפי הלקויות. חלק עד גיל 18, חלק עד גיל 21. יש תיכונים,חטיבות ביניים , בתי ספר יסודיים ויש גני ילדים. אנחנו נותנים שירות ל-4 המגזרים: חרדי, ערבי, ממלכתי, ממלכתי דתי. בתוך הממלכתי יש לנו אחוז גבוה של ילדי הקהילה הזרה.

שירותים פסיכולוגיים - השירות הפסיכולוגי החינוכי מאד מעורב בחינוך המיוחד ואתם תראו את זה בהמשך; ה-מתי״א, שזה בעצם של מרכז החינוך, בשיתוף מינהל החינוך. ו-4 מרכזים טיפוליים שהם לגיל הרך, הם בעצם מניעתיים. זה לילדים שיש להם צרכים מיוחדים בגיל הרך, הם לא בגנים כוללניים, כדי שיישארו בחינוך הרגיל ויהיו משולבים.

קצת מספרים כדי לסבר את האוזן - בעצם יש לנו גידול, ופה אולי להגיד מילה על הרציונאל של המדינה בכניסה למתווה.

הגידול שאתם רואים פה, של 22% ב-5 השנים האחרונות, לא רק תל אביב זכתה בו, יש גידול משמעותי מאד במספר הילדים המאובחנים והמושמים לחינוך מיוחד. החינוך המיוחד בישראל הוא מהזירות הטובות של החינוך במובן הזה שילד בחינוך המיוחד זכאי להרבה מאד תקציבים, להרבה מאד טיפולים, לשעות לימוד ארוכות, והמדינה עוטפת את ילדי החינוך המיוחד. ולכן, ככל שהגידול בחינוך המיוחד הוא גבוה ומשמעותי, העלויות התקציביות והכספיות למדינה הן מאד גבוהות. לזה מתווספת החלטה על סייעת צמודת ילד לילדים אלרגניים, שגם נכללים פה במספרים. אתם תראו אחרי כן את מספר הסייעות.

תוסיפו לזה, יש הרבה מאד גורמים שמנותחים - למה יש עליה כזו דרמאטית בחינוך המיוחד, אם תרצו אחרי זה, מיכל מנהל השירות הפסיכולוגי תוכל להרחיב על זה, אבל הגורמים הברורים זה אבחונים יותר טובים. עם הזמן, הידע שלנו גדל ב-איך מאבחנים ילדים ומתי אבחון מוקדם של ילדים, שהרבה פעמים גם עוזר להם להשתלב בחינוך הרגיל, ככל שהטיפול מתחיל יותר מוקדם. ובעצם הייתה פה יוזמה של אגף תקציבים במשרד האוצר. היוזמה של המתווה לא התחילה ממשרד החינוך, היא התחילה מאגף תקציבים במשרד האוצר, שבעצם זיהה לשיטתו אינפלציה בסייעות. העובדה שאבחון מגיע אוטומאטית עם סייעת לכיתה, ויש כיתות שיש בהן 3 סייעות, 2 סייעות זה מצב שכיח בכיתה, משרד האוצר כמי שממונה על ההתנהלות התקציבית אמר - אני מרגיש שיש פה משהו שקצת יותר מדי בקלות ילדים מקבלים סייעת. וביקש לעשות בדיקה איך בעצם מוקצות סייעות לחינוך המיוחד. וההבנה שלו הייתה שההקצאה היא אוטומאטית - אם ילד מאובחן בלקות מסוימת, כי אז אוטומאטית הוא מקבל סייעת, גם אם יכול להיות שבמבחן המעשה לא חייב שתהיה לו סייעת כי הוא בתפקוד גבוה וכוי, ועידית אחרי זה תיכנס למאפיינים היותר ספציפיים של מה זה תפקוד, מה זה לקות, מה זה מאפיינים. אבל זה העיקר של המתווה החדש, שהוא מבחין בין אפיון לבין תפקוד. אם עד עכשיו הזכאות לכל ההטבות של החינוך המיוחד הייתה על פי אפיון של לקות, עכשיו זה על פי התפקוד בתוך כל לקות. וזה עושה הבדל משמעותי בזכויות הילדים המיוחדים ובמה הם יקבלו בעצם מהמדינה.

אלה המספרים. אני לא עוברת עליהם, אתם רואים אותם לפניכם, אבל אתם רואים את הגידול שהוא נכון לכל הארץ.

1,146 זה מספר הילדים הדיפרנציאליים, זה ילדים שמקבלים תקצוב דיפרנציאלי ולומדים בחינוך הרגיל.

תסלחו לי מראש על המינוח חינוך רגיל, זה המינוח הנורמטיבי השגור. לא שאני חושבת שהחינוך המיוחד הוא לא רגיל. הלוואי וכל החינוך הרגיל היה טוב כמו החינוך המיוחד.

תלמידים דיפרנציאליים, בשביל ההבנה שלנו פה מסביב לשולחן, זה תלמידים שזכאים לסייעת. יש להם תקצוב דיפרנציאלי לסייעת. זאת אומרת, יש לנו במערכת 1,146 ילדים שיש להם סייעת צמודה. ויש לנו עוד 4,200 תלמידי יסודי ועל יסודי שמשולבים בחינוך הרגיל, אין להם סייעת, אבל יש להם ריפוי כזה, תרפיה כזאת, שעות כאלה. הם מקבלים סל תקצוב, זה נקרא סטטיסטי, לא דיפרנציאלי, הם מקבלים סל תקצוב מהמדינה, הם משולבים ללא סייעת בחינוך הרגיל.

אלה ההיקפים, שתראו איך לפרק את ה-4,750 ילדים.

סך הכול ילדים בעלי צרכים מיוחדים בעיר - כ-10,000 ילדים, כולל את החרדים. סך הכול מתוך 66 אלף ילדים במערכת יש כ-10,000 עם צרכים מיוחדים.

...