תקציר

גב׳ קשת:

חברות וחברי מועצה. כבוד יו״ר המועצה, כבוד ראש העירייה, ערב טוב.

אני בטח לא אחדש לכם אם אני אומר שבדרום תל-אביב קיים ריכוז יוצא דופן של נשים וגברים בזנות, של שימוש בסמים ושל דרות רחוב, כאשר לא פעם תופעות אלו כרוכות זו בזו. למעשה דרום תל-אביב בכלל ושכונת נווה שאנן בפרט הם אזורים ששואבים אליהם אוכלוסיות אלה, בין היתר בשל העלמת עין היסטורית של הרשויות מהתפתחות תופעות אלה באזורים אלה ואף להעדיף לרכזן שם. מצב זה מייצר מצוקה קשה גם בקרב תושבות ותושבים המתגוררים בדרום תל-אביב בכלל ובשכונת נווה שאנן בפרט. העלמת העין של הרשויות יצרה מציאות בלתי נסבלת גם עבור אוכלוסיות אלה-הנחשפות חדשות לבקרים לסחר בסמים וזנות, הן במרחב הציבורי והן כזליגה למרחבים הפרטיים-כמו חצרות וחדרי המדרגות. פעמים רבות הסחר בסמים נעשה ליד גני ילדים ובתי ספר וכך ילדות וילדים נחשפים כבר מגיל צעיר, כפעוטות, לתופעות הקשות הללו. מחאות וזעקות התושבות והתושבים הן ארוכות שנים ואף עדיין ממשיכות ועולות-הן ברמת ועד שכונת נווה שאנן והן לאחרונה במחאת דרום תל-אביב בקריז. מדיווחי התושבים אנחנו מבינים כי גם בתקופות שבהן יש ירידה בהיקף זנות הרחוב והסחר בסמים, הרי זה משום שתופעות אלה פשוט עוברות למקומות אחרים. בנוסף לסחר בסמים הרגיל ברחובות ובבנייני המגורים-סמים כמו נייס-גאי ומבסוטון נמכרים חופשי בפיצוציות, והתחושה הכללית היא שהכלבים נובחים והשיירה עוברת. ואני יכולה להגיד שכל הזמן, כל הזמן יש דיווחים ועדויות מהשטח, בין אם אלי, בין אם ברשתות, שיש סחר בסמים ער בשכונת נווה שאנן- משביל עכו, הגדוד העברי, מטלון, לוינסקי ועוד רחובות.

אני גם רוצה לספר איזשהו סיפור. לפני כמה זמן הגיעה אלי קבוצה של נשים מדרום הארץ לשיחה, למפגש, ואנחנו יושבות, ואני עם הגב לרחוב. ואז אני רואה אותן שעיניהן פעורות לרווחה בתדהמה, הם הגיעו מדרום הארץ. אני אומרת להם- רגע, מה קרה? והן אומרות לי-שולה, מה זה כאילו? ככה סחר בסמים חופשי ברחובות?! פתאום אני קלטתי איך אני כתושבת השכונה הגעתי למצב שהתרגלתי למצב שהוא א-נורמלי לחלוטין, שאנשים שמגיעים מחוץ לעיר לא מבינים, זה לא נתפס בעיניהם. וכן, הרבה מאוד מהתושבים, זה פשוט הגיע לרמה כזאת גבוהה שזה הפך למטרד מאוד מאוד קשה, והרבה מאוד תושבות ותושבים דואגים לילדים שלהם שהם נחשפים למראות האלה. זה מצד אחד.

זנות הרחוב בדרום תל-אביב קשורה קשר ישיר לצריכת סמים. הטענה הרווחת היא שההתמכרות לסמים היא המניע המרכזי לעיסוק בזנות, להבדיל ממניע כלכלי, כיוון שנשים בזנות רחוב בדרום תל-אביב ובהן גם נשים טרנסיות-שמרוויחות מעט מאוד כסף עבור זנות, שמספיק עבור צריכת סמים זולים. נשים אלה פעמים רבות, ואני יכולה להעיד על זה באופן אישי ואני מכירה רבות מהן, חבולות ושבורות פיזית ונפשית. מבחינה פיזית הן מאופיינות בהזנחה קשה, סובלות ממחלות שונות, מפצעים פתוחים שמתדרדרים בהיעדר טיפול, ולרבות מהן אין שיניים. מבחינה נפשית

מדובר בנשים שסובלות מתחלואה כפולה: מחלה נפשית המלווה בהתמכרות לסמים. בשל חולשתן הרבה הן חשופות ללקוחות מתעללים וסובלות מאלימות של גברים, מאונס ומניצול-בגלל מצבן השברירי.

בתוך קבוצה זו ראוי לייחד התייחסות לנשים צעירות בגילאי 21 עד 26. מדובר בקבוצה ייחודית, כיוון שאין לה כיום כל מסגרת או מענה טיפולי. המסגרות הקיימות לצעירות מקבלות נשים עד גיל 21, ואילו השלטרים, בתי המחסה שמיועדים לנשים מבוגרות יותר מגבילים את הכניסה אליהם מגיל 26 ומעלה.

דרום תל-אביב היא גם אחד מ-3 האתרים העיקריים לזנות רחוב של גברים. מדובר בעיקר בצעירים שמגיעים לרחוב-בהיעדר מסגרת טיפולית או קורת גג זמינה. כיום קיימים שלטרים ומסגרות טיפוליות לגברים צעירים עד גיל 21, אך לאחר מכן גברים חסרי בית נפלטים לרחוב. והעניין הזה גם של נפלטים לרחוב, אני גם רוצה לומר, גם בעניין הזה של אותם גברים שהם מכורים בעצם לכל הזבל הזה שיש גם בפיצוציות ונמכר ברחובות חופשי. הם באמת, בין אם גברים, בין אם נשים, הם נגמרים מול העיניים. ולמשל אני יכולה לתת דוגמא של ג׳-שהוא מה שנקרא- סוחר קטן. הוא לא הדג השמן, הוא בשטח. הוא היה בכלא, נגמל שם, כאילו עבר איזושהי תקופה של גמילה, חזר לרחוב, נראה בן אדם אחר לגמרי, אבל מכיוון שלא היה המשך טיפול ולא היה שיקום ולא קורת גג- היום שוב עצרה אותו המשטרה והפיקוח למעצר, ותפסו אצלו נייס-גאי וכל הדברים האלה. זאת אומרת, אנחנו מדברות על איזשהו מעגל שמסתובב, באין באמת פתרון ממסדי מהעירייה, מהממשלה.

מר שפירא -היו״ר:

לא אותך, אל תילחצי.

גב׳ קשת:

בדרום תל-אביב, בדרום העיר קיימות מספר מסגרות לטיפול באוכלוסיות הללו, אך התשתית הקיימת אינה מספקת- הן מבחינה כמותית, הן מבחינת התאמת המענה הטיפולי למגוון האוכלוסיות הנמצאות בסיטואציות האמורות, והן מבחינת טיבו והיקפו של הסיוע המוצע.

להלן כמה מסגרות מרכזיות שבעצם פועלות באזור מטעם או יחד עם משרדי הממשלה או עיריית תל-אביב יפו. יש לציין כי בנוסף למסגרות אלו קיימים מוקדים שונים-כמו קווי טלפון חמים, מרכזי מיצוי זכויות וארגונים המפעילים תכניות ליווי. המסגרות המפורטות הן מסגרות חירום שנועדו לתת מענה חירומי לנשים וגברים בזנות, סמים ודרות רחוב. אנחנו מכירות אותם: פרויקט עלה ו-24/7 של עמותת "עלם" בשיתוף עם עיריית תל-אביב יפו ומשרד הרווחה, שהוא מיועד

לצעירים עד גיל 21 על רצף הזנות, דירות חירום של סלעית- מיועד לנשים בזנות מעל גיל 18, מרפאת לוינסקי של משרד הבריאות-הפועלת בתחנה המרכזית החדשה, בה ניתן להיבדק על מחלות מין ולקבל טיפול. תחנת חלוקה של תכנית יזהר- פרויקט הפועל תחת הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול במשרד לביטחון פנים ומופעל על ידי האגודה לבריאות הציבור ובשיתוף הוועד למלחמה באיידס, שמטרתו מניעת מחלות זיהומיות מדבקות והענקת עזרה ראשונה נפשית ובריאותית למכורים לסמים, ובכלל זה נשים בזנות. תחנה לחלוקת מתדון- מופעלת על ידי האגודה לבריאות הציבור במימון משרד הבריאות, כשלצדה גם מועדון המשמש מרכז יום למכורים בסמים. המקום מציע תחליף הרואין-מתדון, מצוי זכויות וסיוע הומניטארי. אגב, אחת הדרישות של תושבי ותושבות השכונה, שזה גם המלצה של המשטרה, למצוא למקום הזה תחלופה במקום אחר, באזור עסקים, שזה לא יהיה בלב שכונת מגורים, בגלל שזה מביא למקום מכורים, שאגב גם לא יכולים להיגמל מהמתדון כי הסמים הם חופשי ברחובות, אז זה מה שנקרא הביצה והתרנגולת. גגונים-כמו עמותת לשובע, פרויקט לופט של עמותת אכפת וכוי. ניתן לראות שיש מגמה של הגברת אכיפה בשיטור באזור התחנות המרכזיות, אבל בחלק מהמקרים דווח כי המשטרה אספה נשים מזירות זנות בדרום תל-אביב והעבירה אותן לאזורים אחרים- תוך אזהרה לא לחזור לדרום תל-אביב ובלי הפנייה להליך טיפול או שיקום. באגודה לזכויות האזרח מדברים על דיווחים שלפיהם הפיקוח העירוני מחרים חפצים של דרי רחוב באזור, לעתים בניגוד לנוהל בנושא, אגב שנשלח מכתב לאחרונה מהם ושניתן לזהות מדיניות,

מר שפירא -היו״ר:

את בסוף כבר?

גב׳ קשת:

אז ממש שני משפטים.

מר שפירא -היו״ר:

שני משפטים.

גב׳ קשת:

אני רוצה לציין שבשבוע שעבר הייתה וועדה לזכויות אדם, שקיימה דיון בנושא דרי רחוב, ובאמת לתדהמתנו הנחתה הנהלת העירייה את עובדי העירייה הרלבנטיים להתמודדות עם הסוגיה- שלא להגיע לדיון. מדובר בהקרבת האינטרס של תושבות ותושבי העיר לצורך פוליטיקה קטנה. אכזבה זו מתגברת כשברקע הובטח מטעם גורמים בכירים בעירייה לנציגי תושבים מדרום העיר כי עד חודש אפריל 2020 ייראה שינוי משמעותי בשטח.

את ההמלצות אני לא אקריא כי כולנו יודעות ויש פה מומחות ומומחים, אז אני רק רוצה לסיים: אני מבקשת את ההצעה שלי, אני יודעת שיש רצון טוב בעירייה לטפל בעניין. אני חושבת שצריך לפעול בכמה דרכים ובעירייה יודעים לעשות את זה, יודעים את זה היטב. אני באה ואני אומרת- יש לנו את DEAD LINE-n של אפריל 2020, ועל מנת לפעול ליישום הצעדים ההכרחיים שצוינו לעיל, שלא ציינתי כי אין לי זמן אבל הם קיימים בעירייה, ובהמשך להבטחות שניתנו לנציגות דרום העיר.

החלטה: ההצעה לסדר ירדה מסדר היום.