תקציר

מר הראל:

בקצרה, אני רוצה לצטט פה משהו יפה שרון, אני לא יודע אם אתה כתבת או כתבו לך פה מהספר של עיריית תל-אביב, על ארכיטקטורה של עצמאות. ספר נורא יפה שהטכניון הוציא וכתוב פה: "הקמת מדינת ישראל ובעקבותיה התמקמות סמלי השלטון והריבונות של המדינה בתל-אביב יצרו שכבה עירונית חדשה גדלה ומתרחבת הכוללת מוסדות הנהגה, ממשל ובטחון. רבים מהבניינים האלה נבנו בסגנון האדריכלי של המודרניזם המאוחר, הידוע כברוטליזם ובטון חשוף. וכתוב פה מאד יפה על החשיבות של הבניה הזאת. בעמוד 270 אנחנו רואים את בנין בזק, בנין יפהפה. עכשיו, אני יודע בגדול שאחרנו את הרכבת. זה, לצערנו בזק מכרה את הנכסים שלה. אני יודע שהעירייה ניסתה לעצור את זה. בזק, דברתי על זה פעם, עשתה, באמת מכרה בנזיד עדשים,

קריאה:

לא בטוח, אלי לוי היה,

מר שפירא-היו״ר:

רגע, רגע, תנו לו לסיים.

מר הראל:

נעשתה, דברתי על זה עם אלי, אני יודע שנעשתה פניה בזמנו, בזק, אני חושב סירבו למהלך. ואני יודע גם שוועדת השימור ידיה כבולות בגלל שיש תביעות של יותר ממיליארד, שני מיליארד שקל נגד העירייה על שימור ולכן גם ועדת השימור לא יכולה להושיע. ואני יודע שזה קרקע פרטית ונחתם כבר היתר הריסה, כך שאני יודע שאין בעצם מה לעשות או למי לפנות, אבל בכל זאת, ואני חלוק על מהנדס העיר שחושב שאפשר להרוס, אבל אני מרגיש כן צורך וכן חובה. אני לא יודע מה אפשר לעשות, אני מקווה שתימצא הדרך, אני חושב ששטח חום, ובניין כל כך גדול עם ייעוד ציבורי בלב שכונה שמשוועת לשטחים חומים, אני מקווה שיימצא הפתרון היצירתי להשאיר אותו בידי העירייה ובידי הציבור.