תקציר

גב' דביר:

ערב טוב לחברותי וחברי.

בטרם אני אתחיל עם ההצעה שלי אני לא יכולה שלא לברך את שני קודמי, גם ראובן וגם שלמה- על ההצעות החשובות והבאמת מצוינות שלהם, והלוואי מפה שזה גם יעלה לפסים מעשיים.

מר שפירא - היו״ר: יפה.

אז באמת "שאפו".

ההצעה שלי טיפה יותר צנועה, אבל, אך יחד עם זאת חשובה.

אני אוהבת להתחיל בציטוט, ככה שיכניס אותנו לאיזושהי מסגרת מכובדת, אז חיפשתי לפני הישיבה הערב את עשר הציטטות המפורסמות ביותר בתחום החינוך, והגעתי לאשת חינוך מאוד מפורסמת באיראן, שאמרה משפט: ילדה אחת, מורה אחת, ספר אחד ועט אחד יכולים לשנות את העולם. היא אמרה את זה בלשון זכר אבל חשבתי שיותר נכון יהיה לשנות את זה ללשון נקבה. התקופה האחרונה לימדה אותנו שארגז הכלים הזה של מורה אחת, ספר אחד, עט אחד- כבר לא מספיק יותר. ילד או ילדה בחודשים האחרונים, בתקופה שהתמקדה בלמידה מרחוק, ללא יכולת להצטרף לחברי הכתה שלו וללמוד מרחוק- נשאר מאחור.

בפתח הדברים שלי ולפני שאעבור להצעה לגופם של דברים אני רוצה להדגיש ולציין כי אני כאמא, בראש ובראשונה, לא מחסידות הלימודים בזום ולא מחסידות הלימודים מרחוק. מהניסיון האישי שלי לילדה בכתה ד', דווקא באזור חזק- שבו ילדים מקבלים את מלוא התמיכה והסיוע מההורים, שהם בעלי יכולת ובעלי זמן לסייע, עדיין היה מאוד מאוד קשה לבת הפרטית שלי שלא להיפגש עם צוות ההוראה וחבריה לכתה פנים מול פנים. אין לזה תחליף-ללמידה הבלתי אמצעית, ואני מאוד מקווה שאנחנו נשכיל למצוא פתרונות עירוניים, כאלה ואחרים, לכל אותם ילדים וילדות שבספטמבר הקרוב יתחילו את שנת הלימודים, בין אם באופן פיזי ובין אם משרד החינוך יתווה מתווה של למידה מרחוק עבורם. ככל שתהיה למידה מרחוק- אני מקווה שהעירייה תרים את הכפפה ותצליח לייצר פתרונות של למידה פיזית גם עבור אלה שמשרד החינוך לא מתקצב זאת.

אבל עדיין, עם כל ההעדפה שלנו ללמידה פנים מול פנים, מחשבים כיום, והצורך ללמוד מרחוק ולו באופן חלקי ילווה אותנו בשנה הקרובה בוודאי, עד למציאת חיסון, ואי אפשר להתעלם מהצורך הזה.

אני לא יודעת אם אתם יודעים את הנתון, אבל נכון להיום ל-200,000 ילדים וילדות בישראל בגילאי בית-ספר, מכתה א' עד יב', אני מדברת על כלל ישראל, אין מחשב בבית. מחשב זה לא מותרות, זה אמצעי למידה כמו המחברת והעט שהזכרתי. גם בעיר שלנו- תל-אביב יפו, ישנן משפחות ללא מחשב, שילדיהם נותרו ללא גישה ללמידה מרחוק בתקופת הקורונה, כי אף אחד לא צפה את הסגר, זה נחת על כל המדינה , כמו על כל העולם, ביום בהיר, ואף אחד לא יכול היה להיערך לזה מספיק זמן ראש. כיום אנחנו כבר עם חכמת הבדיעבד. אנחנו יודעים שצריך להיערך לשינוי מתכונת הלימודים, ועם הידיעה הזאת קמה לנו אחריות. אחריות לדאוג לכך שאף ילד ואף ילדה לא יישארו מרחוק. אני יודעת שהדברים שאני אומרת פה עכשיו הם לא חדשים. מחלקת

החינוך העירונית בראשות שירלי רימון וגם וועדת החינוך בראשות חברתי אופירה, ובניצוחו של מנחם לייבה- מנכ"ל העירייה ובהנחיית רון חולדאי- עבדו ועובדים בתקופה האחרונה על מציאת פתרונות לסוגיה הזאת בדיוק. הדברים לא זרים. אני רוצה להציג הערב עוד מסלול פוטנציאלי אחד- שיכול לשמש מסלול יישומי ומהיר לתקופה הקרובה.

במשך 25 שנים פועל בישראל פרויקט שנקרא- מחשב לכל ילד. הוא מופעל על ידי משרד ראש הממשלה, הוא מחלק מחשבים חדשים לגמרי מהקופסה- לילדים ממשפחות מעוטות יכולת. עד כה חולקו באמצעות הפרויקט הזה 5,000 מחשבים בשנה. אם אנחנו הולכים על פני 25 שנה- אז הממוצע השנתי עומד על 2,500 מחשבים חדשים. התקצוב הוא של מיליונים רבים, אבל מדובר בטיפה בים, אל מול המספרים הגדולים של החוסרים. הפרויקט הזה לא יכול לתת מענה ל- 200,000 ילדים שהם חסרי מחשבים, כמו שהזכרתי מקודם. מחשב חדש זה הפתרון האולטימטיבי, אבל עלותו כל כך גדולה-שהוא בלתי ישים במספרים גדולים. האויב של המצוין עלול להיות שיתוק, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שיתוק.

מיזם "מתחשבים"- שהוא נושא ההצעה לסדר שאני מציגה הערב, הוא פרויקט חדש שנחנך רק לפני חודשיים, בחודש מאי השנה, בתקופת הקורונה, בברכת נשיא המדינה מר ראובן ריבלין, ומטרתו לצמצם את הפער הדיגיטלי בישראל. הוא הוקם בשיתוף פעולה חוצה מגזרים, יחד עם נשיאות המגזר העסקי, עם הפורום החברתי של המגזר העסקי, עם השלטון המקומי ועם עמותות רבות וטובות, ומטרת העל שלו לאפשר למידה לכל ילד וילדה, כשהמספר שהוצב הוא חלוקה של 100,000 מחשבים. ספציפית עד סוף 2020 הכוונה היא לחלק 10,000 מחשבים.

המיזם מתבסס על שלושה שלבים: שלב ראשון, איסוף מחשבים משומשים מהציבור. כל אותם מחשבים שאנחנו משתמשים בהם והפסיקו לפעול. המקלדת לא עובדת, מה שיש לנו במחסן ואף פעם לא מחקנו.

השלב השני הוא תיקון ושדרוג המחשבים האלה על ידי מעבדות וחברות טכנולוגיה רבות - מתנדבות, ופה אני רוצה להגיד לכם שכבר בתל-אביב פועלות שתי מעבדות מתנדבות ברמת החייל, ויש עוד הרבה מאוד חברות שהצטרפו למשימה.

והשלב השלישי הוא חלוקת המחשבים לילדים שזקוקים להם.

החלוקה מתבצעת תמיד דרך הרשות המקומית, בעלות סמלית מאוד פר מחשב, עם אחריות ל-6 חודשים.

עד היום, תוך חודשיים ימים וללא כל פרסום או שיווק , הצלחנו לאסוף יותר מ-1,000 מחשבים. כמעט 50% מ-1,000 המחשבים האלה נאספו מתושבי תל-אביב יפו. המחשבים שנאספו מתושבי ותושבות העיר עברו שדרוג וחולקו לילדים ברהט, באופקים ובגליל.

בניגוד גמור לכל מה שאומרים על תל-אביב יפו, אני גאה בעיר שלי ואני יודעת שיש בה נתינה, יש בה ערבות הדדית, הן לתושביה והן לתושבי ישראל כולם בכל הערים, בפריפריה, בוודאי לאלה שזקוקים לסיוע.

הצטרפות העיר למיזם "מתחשבים" יכולה לתת לו קפיצת מדרגה. בשים לב למציאות החודשיים האחרונים, שהוכיחה לנו שמכאן באים רוב התרומות של מחשבים משומשים, הרי דחיפה תקשורתית ושיווקית של עיריית תל-אביב באמצעים עירוניים יכולה להביא מכפלות גדולות יותר של מחשבים מהציבור. יש עוד דברים שאפשר לסייע בהם, אבל זה באמת לדיון ספציפי יותר. בשביל חברי לדיאנסקי, אציין בקריצה ובאימרת אגב, שכמובן קיים פה גם אספקט של קיימות, מכיוון שמדובר בשימוש חוזר ומחודש של מחשבים ובמניעת פסולת אלקטרונית.

אני רוצה להודות למנכ״ל העירייה, מנהלת אגף חינוך - שירלי רימון, ולדובר העירייה איתן שוורץ, שהרימו את הכפפה וקבעו דיון אופרטיבי מהיר מאוד, בהמשך לפנייה שלי שנעשתה רק לפני מספר ימים אחדים, לבדיקת המשמעויות של הצטרפות לפרויקט ודרכים שניתן לסייע.

אני רוצה מאוד להודות לאופירה- שהסכימה לשלב את העניין הזה בוועדה לזכויות הילד הקרובה, אליה אני מציעה להעביר את ההצעה.