תקציר

מר בדראן:

ביוני 99 הגישו מרכז עדאלה והאגודה לזכויות האזרח בישראל לבית המשפט העליון עתירה כנגד עיריית תל-אביב יפו, חיפה, רמלה, לוד ועוד עיריות, כדי לשלב את השפה הערבית לכל השלטים המוצבים מטעמן. ביולי 2002 קיבל בג״ץ את העתירה בדעת רוב והורה להוסיף כיתוב השפה בערבית בכל המקומות שבהם קיים כיתוב בשפה העברית, וקצב את זה בתוך 4 שנים. כמו כן נקבע להוסיף כיתוב בערבית לשלטי מידע, לתמרורים המוצבים בתחום השיפוט שלהן. בשנת 2011, לא לפני הרבה זמן, הורה בית המשפט העליון בביקורת חריפה מאוד על עיריית נצרת עילית על אי קיום פסק הדין, להגיש לבית המשפט תכנית מפורטת עם לוח זמנים לביצוע.

הנוכחות של השפה הערבית במרחב הציבורי היא לא רק עניין של פסיקה של בית משפט העליון אלא בפועל היא תרגום מעשי של הזכות להתמצאות במרחב הציבורי לכל מי ששפת האם אינה עברית, והזכרתי לכם את סבתא שלי. לדוגמא, השילוט ברחובות, תחנות אוטובוסים, רכבות, תמרורי אזהרה, תמרורי חנייה ועוד. זכות זו אמורה לקבל ביטוי בכל מקום בו נפגש התושב עם הצורך שלו בהתמצאות במרחב הציבורי-כמו בבתי חולים, מוסדות וכיוצא באלה. כמו כן, חיזוק מעמדה של השפה הערבית תהיה אמירה חשובה גם בנושא של התרבות המזרחית.

מי מכם חברי מכיר את אבו אל-חסן אל-לאוי? אבו אל-חסן אל-לאוי, כולכם. כולכם מכירים אותו. אני אגיד לכם למה? כי הרי הוא רבי יהודה הלוי-על שמו נקרא אחד הרחובות הבולטים בתל-אביב. את איבן ג׳יברול- גם כולכם מכירים, מן הסתם בית העירייה והמועצה כיום יושבים בכתובת זו. הרבה יותר מאשר להיות שמות של רחובות-השמות שהזכרתי הם מגדולי אנשי הרוח וסופרים יהודים שכתבו את יצירותיהם בשפה הערבית. הרמב״ם- רבי משה בן מימון כתב בשפה הערבית את ספרו המפורסם ביותר-מורה נבוכים. את מרבית היצירות הכרנו בשפה הערבית, רק אחרי שנים רבות תורגמו לעברית על ידי יהודה אבן תיבון. ואם כל זה לא מספיק, אז חברים, לרבי סעדיה גאון היה חשוב לתרגם את התנ״ך לערבית עוד במאה העשירית.

חברים, חוק הלאום היום, חוק זה הוא סתירת לחי לכל מי שנושא את ערכי השיוויון קרובים לליבו ומבקש לפעול על פיהם. המעמד המיוחד, ואני אומר את זה בגרשיים כפולות ומכופלות, המעמד המיוחד לשפה הערבית הפך למושג בלתי מוגדר, נחות, כאילו הפך שפה זו לבלתי רלבנטית ולמעשה להדרתה באופן בוטה, ולכן כיום נדרשת אמירה בעניין.

באותו אופן, כשהציע ראש העיר הנכבד כי בכל מקום שתקצץ שרת התרבות בתל-אביב יפו תפנה העירייה את תקציביה לשמור על ערכי השיוויון וחופש התרבות, עלינו גם בעניין מעמד השפה הערבית להוציא אמירה ברורה וערכית של עיריית תל-אביב יפו. בתור עירייה חזקה, חלוצה בתחומים רבים אני בטוח שבמהרה יצטרפו ערים אחרות לאמירה כזו , וחשוב יותר- יפעלו על פיה. נוכחות השפה הערבית במרחב הציבורי היא אמירה וערך בפני עצמם. ברור לכולנו שנדרשת נוכחות גבוהה יותר של השפה הערבית ביפו אך גם באזורים אחרים בעיר היא נדרשת וצריך לדאוג

לזה.

אז בהמשך למה שפרטתי לעיל אני מבקש כך: להעביר את הצעתי לסדר לוועדת ההנהלה בהשתתפותי לצורך מיפוי הצרכים והכנת תכנית עבודה שאביא לאישור המועצה.