תקציר

מר מסלאווי:

חברי המועצה.

אני רוצה להתייחס לבעיית הקורקינטים והאופניים החשמליים.

אנחנו עדים לאין ספור מקרים של פגיעות חמורות, מאושפזים בדרגות קשות, ולצערי הרוגים. ראיתי צורך להעלות דיון זה כי יצא לי לבקר, לנחם שתי משפחות שאיבדו את ילדיהן. דוגמא לשני מקרים שקרו בדרום תל-אביב: הראשון התרחש בתאריך, ב-12.2, דניאל כהן בן 13 רכב על קורקינט ברחוב משה דיין פינת דרך חיים בר-לב ונהרג מפגיעת מערבל בטון. דניאל התגורר בשכונת כפיר.

המקרה השני קרה בתאריך 27.12.2020. אברהם מזרחי בן 15 נהרג כאשר פגע בו רכב בעת שרכב על הקורקינט ברחוב יגאל אלון במזרח העיר. נהג רכב שלא הבחין בו פגע בו ישירות. אברהם התגורר בשכונת יד אליהו.

ברצוני להביא שני ציטוטים. האחד, של האחות האחראית בחדר המיון באיכילוב, מסוף דצמבר, והשני מדובר בית החולים שמצטט מנתח מוח: חייבים לעורר את עניין הקורקינטים שוב. פשוט נורא מה שהולך בזמן האחרון. פגיעות קשות, נכות לכל החיים, רוכבים בלי קסדות, בלי אחריות, צעירים, מבוגרים, פשוט מכה. עכשיו שלחנו ילד בן 14 עם פגיעת ראש קשה ביותר, אחרי החייאה ופתיחת חזה-לטיפול נמרץ ילדים, והוא ימות או שילך לתרומת איברים. יודעת שכולם סביב הקורונה, אבל חייבים שוב לעורר את העניין.

ציטוט של מנתח מוח: ילד בן 14, עוד חבלת קורקינט, הגיע פרקטית מת למיון. פתחנו בית חזה כדי לעשות עיסוי לב, הצליחו, אבל המוח מת. הורים עומדים כעת לידו, ממש עכשיו, אני רואה אותם במצלמה החדרית, האחות בדיוק לוקחת להם בדיקת קורונה. פעם ראשונה מאז האירוע שהם רואים אותו. הם גמורים, החיים שלהם השתנו, הם לעולם לא יהיו מי שהיו קודם לכן. עצוב, מיותר, חבל.

לפני שעתיים-שלוש התקשרתי למנהל המיון באיכילוב, מי שמכיר אותו-ד"ר סרוב. אמרתי לו, אני הולך להעלות הצעה במועצת העיר בנושא הזה. אז הוא אומר: אשתי ואני ביומיים האחרונים מנהלים דיון בעניין הזה, כי הבת שלנו רוצה קורקינט. אין שום מצב בעולם שאנחנו ניתן לה. הוא אמר, יש עוד דבר שלא יודעים או שיותר נכון לא מדברים עליו, זה הנושא של הפצועים. יש מלא פצועים שאנשים לא שומעים עליהם, כי על הרוג- אז מדווחים, על פצועים לא. הוא אומר- זה לא צעצוע, זו מכונת הריגה.

העירייה מעודדת את המעבר להליכה ולרכיבה על אופניים וקורקינטים. מתחת לחתימה של כל עובד עירייה כיום מצורף קישור עם המשפט: השינוי בדרך. בואו ללמוד על כל מה שצפוי בתל- אביב יפו בתחום התחבורה וההתניידות בשנים האחרונות. כשלוחצים על הקישור ועוברים למידע נוסף נחשפים לפירוט אודות פרויקטים תחבורתיים: אוטוסטרדה לאופניים, רחובות להולכי רגל ורוכבים בלבד. החזון התחבורתי כבר פוגש את המציאות.

רחובות מוטי הליכה: כחלק מהמדיניות העירונית לעידוד הליכה ברגל, לאחרונה נפתחו ברחבי תל-אביב יפו 14 רחובות מוטי הליכה ברגל ורכיבת אופניים.

תכנית אסטרטגית לאופניים בעיר: אופנים בעיר- הדור הבא. עיריית תל-אביב יפו פועלת ליישום תכנית עיר אופניים ב-2025, שתהפוך אותה לעיר אופניים מובילה בקנה מידה אירופאי. היעד העירוני לשנת 2025 הוא הכפלת אחוז הנסיעות העירוניות המתבצעות בקרב תושבי העיר באופניים ובקורקינטים מ-11% ל-22%, תוך שיפור רמת בטיחות הדרכים להולכי הרגל ולרוכבי האופניים יחדיו. נוסף על כך, עד שנת 2025 תורחב רשת שבילי האופניים בעיר מ-148 ק"מ כיום, נכון לנובמבר 2020, ל-310 ק"מ סה"כ. מימוש התכנית צפוי להפחית את עומסי התנועה בעיר בכ- 30% ואת התאונות בהם מעורבים אופניים בכ-40%.

אופנידן: אוטוסטרדת האופניים של מטרופולין תל-אביב. הקמת שבילי אופניים רחבים, נוחים ובטוחים לגישה מערי גוש דן אל מרכזי התעסוקה ומוקדי העניין בתל-אביב יפו.

אבל:

החזון עוד רחוק. צריך לטפל בבטיחות, באכיפה, בחינוך, לפני ובמקביל לתכניות אסטרטגיות לקידום החזון.

בינתיים אנחנו שומעים על אין ספור תאונות, בהם מעורבים בעיקר הרוכבים עצמם, אך גם עוברי אורח תמימים, לרבות קשישים וילדים, ונהגים.

חלק מהתאונות מסתיימות בפציעות, חלקן בנכות או פגיעות לטווח הארוך. חלק מהפגיעות מסתיים במוות.

מה בעצם יש לנו כאן:

העדר תשתית בטוחה לרוכבים, להולכי הרגל, לנהגים בכביש.

רכיבה על הכביש, שביל רכיבה, מדרכה תוך כדי סיכון הולכי רגל, הרוכבים עצמם ונהגים. רוכבים שלא מצייתים לחוקי התנועה ולתמרורים.

רכיבה פרועה במהירות מופרזת בניגוד לתקנות.

רכיבה ללא קסדה.

התעסקות בטלפונים ניידים תוך כדי רכיבה.

שימוש באזניות.

הרכבת נוסע נוסף, ולפעמים שניים.

רוכבים קטינים, ללא רישיון נהיגה, ללא מבחן תיאוריה.

בני נוער שלא מודעים לסכנות, חושבים שלא מסוכן, משוויצים.

עברתי על כמה תגובות ברשת, אביא כמה דוגמאות בקצרה:

העירייה מעודדת שימוש קורקינטים ואופניים חשמליים וזה פשוט לא מתאים לתרבות בישראל.

הפקרות של העירייה, הציפו את העיר בקורקינטים, ללא תשתיות וללא אכיפה.

מפחיד ומתסכל שכלי הרכב המסוכנים האלה ממשיכים לקבל תמיכה מעיריות כמו תל-אביב, במקום להוציא אותם מחוץ לחוק.

עצוב וכואב לשמוע על הנער שנפטר, לצערי הוא לא יהיה האחרון אם לא ישתנה כאן משהו דרסטי בחקיקה והאכיפה.

בניו יורק הוציאו את הקורקינטים מחוץ לחוק. אם אנשים לא מסוגלים לנהוג באחריות אישית, אין סיבה לאפשר להם. הם מסכנים גם אחרים.

כמי שנפגעה מרוכב אופניים חשמליים, צעיר שדרס אותי פגע וברח ב-40 קמ"ש לשעה והשאיר אותי עם פציעה קשה בכתף וברגל ושיקום של למעלה משנה, לאחר ניתוח בהרדמה מלאה, אני מתכווצת בכל פעם שאני רואה מישהו על קורקינט ואופניים חשמליים.

ילדים בני 10 ונערים בני 14 וגם אנשים בני 30 שוכחים איך לנהוג, נוסעים על מדרכות, נכנסים לצמתים וכבישים, דורסים, עוקפים והכל בלי קסדה ובלי שום אמצעי מיגון.

באופן קבוע כשאני נוהגת נוסעים מולי קורקינטים נגד כיוון התנועה. צצים פתאום משום מקום, עוברים חופשי באדום.

באופן קבוע כמעט אני נדרסת על המדרכה.

הורים שקונים כלי נשק ואומרים לילד: קח, שחק עם זה.

מתי הורים שמים לב שזה מסוכן? כשמאבדים ילד. חבל.

דורית אברהם ששכלה את בנה רועי ז"ל לפני כשנה, כשנפגע עת רכב על קורקינט ללא קסדה,

כתבה:

מרתיח לי את הדם שהכניסו את הכלי הארור הזה. כמו ברווזים במטווח הם חשופים לפגיעות על הכביש. אין חובה וגישה לקסדות, אפוד זוהר ואורות. המינימום של המינימום. אבל אל תעצמו עיניים, כי המחיר שאני משלמת היום לא צריכה אף אמא לעבור.

לסיכום: אני מבקש להביא לדיון בוועדת תחבורה , וכמובן להזמין את כל הגורמים הרלבנטיים, והייתי כאן גם מציע שנזמין נציגים מבית חולים איכילוב, משטרה, מינהל שירותים חברתיים, קהילה, חינוך ועוד.

החלטה: ההצעה לסדר היום מועברת לוועדת תחבורה ובטיחות