תקציר

גב׳ קשת:

בחודש האחרון, מאז סגרו את הנתיב המזרחי של שדרות ירושלים לתנועה החיים ביפו הפכו לבלתי אפשריים. אני חושבת שאנחנו, חברות וחברי המועצה, לא יכולות ולא יכולים להתעלם מהסבל של היפואים ,כ-50,000 איש ואשה. הם מפגינים, מתראיינים בכל כלי התקשורת וקובלים על כך שמצד העירייה אין כל מענה סביר.

ב-16 באפריל, ממש לפני חודש של החגים, פסח, פסחא, רמאדן, יום העצמאות, שבועות ואיד אל פיטר, נודע לתושבות ותושבי יפו כי בניגוד להסכמות קודמות מול העירייה ונת״ע, הוחלט לסגור את שדרות ירושלים בין הרחובות ד״ר ארליך וסלמה לתנועה, הכל למען בניית הרכבת הקלה. התושבות והתושבים התבשרו על הסדרי תנועה חדשים, בהם האוטובוסים משדרות ירושלים עברו לרחוב שלבים, שאגב, עדיין לא הסתיימו בו העבודות ומשכך הוא מהווה סכנה ממשית להולכי רגל, ולרחוב יפת, שהוא אחד הצפופים בעיר עוד לפני העברת אוטובוסים משדרות ירושלים ליפת.

תאריך הסגירה נקבע לסוף חודש מאי, ואז הוחלט להשאיר את הנתיב המערבי פתוח עד ל-10 ביוני, אז יסתיימו כל החגים.

מי שהסתובבו בשדרות ירושלים אחרי הסגירה יודע שכל מה שהתושבות והתושבים זעקו עליו היה נכון. חנויות כבר נסגרו, בעלי עסקים יושבים ליד הגדרות המפרידים אותם מאתר העבודות, מיואשים לחלוטין, מחוסרי עבודה. אבל חברות וחברי מועצה יקרים, אלה לא רק בעלי עסקים. חלקם מוסדות מוכרים במשך שנים: בורקס ז׳אק למשל כבר הודיע שהוא סוגר את מאפיית הבורקסים הידועה שלו.

יש ביפו קהילה גדולה של מבוגרים, קשישות וקשישים, שהחיים שלהם הפכו לאסון. האוטובוסים שהיו מובילים אותם לקופת חולים, לבנק, לדואר, לביטוח לאומי- נעלמו. תלונות רבות נערמו על המבוגרים שלא מצליחים להגיע לרופא בעל כורחם, או מוותרים כי רחוק להם להגיע לתחנת האוטובוס המרוחקת שברחוב שלבים. הכניסות והיציאות ביפו וסמטאותיה הפכו למלכודת של פקקים.

סוגית רכבי ההצלה מדאיגה את היפואים. אי אפשר לדמיין אמבולנס, כבאית או ניידת משטרה שיוכלו לעבור ברחוב יפת, אלא אם כן יצמיחו כנפיים. סכנת חיים ממשית. אבל זה לא רק הקשישות והקשישים שנאלצים ללכת מרחקים בלתי סבירים כדי לחצות את השדרה המגודרת. נערים ונערות, ביניהם גם מאות שלומדים בבתי ספר בצפון העיר, בעירוני א', בגימנסיה, בתיכון חדש, בעירוני ד' ו-ה', גילו לזוועתם שהחיים שלהם הפכו בלתי אפשריים. כדי להגיע בזמן לבית הספר הם צריכים לצעוד יותר מקילומטר לתחנת האוטובוס החדשה, ומשם באוטובוס לבית הספר. הם לא מפונקים, אין סיבה שייקח יותר משעה להגיע לבית הספר. ופה אני פונה גם לחברי וחברות מועצה-שיש להם ילדות וילדים, שערו בנפשכם שזה קורה לילדים שלכם.

גם הילדות והילדים הקטנים יותר סובלים. סיבוב הורדת ילדים בבתי הספר היסודיים בעיר הפך לפרויקט שלוקח כמעט שעה. 1,500 ילדות וילדים מגיעים לבתי הספר בצפון יפת כל בוקר.

עומדים עם ההורים בפקק בלתי אנושי ביפת, או הולכים ברגל במדרכות צרות, חלקן-רוחבן כמטר. האמהות על העגלות מתלוננות על הקושי הלא סביר בהליכה, על כך שבאמת תודה על ה״יפואית", כלומר השאטל שהיפואים מכנים אותה טור דה יפו משום מקום לשום מקום, ברם אי אפשר לעלות עליה עם עגלת תינוק. אגב היפואית, אחרי כל יחסי הציבור התבשרו היפואים ב- 13 ביוני כי תדירות היפואית כבר דוללה.

למעשה סגירת השדרה משפיעה על כל יפו. עסקים בשוק הפשפשים, מסעדות, בתי קפה , גלריות, כולם מתלוננים כבר על ירידה בשיעור של 30% בפעילות בהשוואה לשנים קודמות.

משאיות הזבל מתקשות לתמרן ברחובות הצרים שקלטו את התנועה שעברה בשדרות ירושלים, וברחובות רבים יש תלונות על הצטברות כמויות גדולות של אשפה. כל כמה ימים היפואים מעלים עוד תמונה של משאית זבל תקועה ברחוב צר. יפו ממש מלוכלכת.

ועל כל החגיגה הזאת, מספר לא סביר של אוטובוסים של תיירים מציפים את יפו, שתקועה גם בלעדיהם.

ביום ה-11 ביוני שוגר בעניין הזה מכתב מטעם תנועת אומ״ץ לשר הפנים, שבו נאמר: זהו מהעוולות הציבוריות החמורות ביותר שבהן נתקלה תנועת אומ״ץ בעת האחרונה. עוד מהמכתב: זוהי דוגמא מוחשית של אטימות גופים ציבוריים כלפי אוכלוסייה חלשה וכלפי בעלי עסקים המנסים נואשות לשמור על פרנסתם. ועוד: חמורה עוד יותר תגובת העירייה למחאת התושבים המקומיים. מר רון חולדאי מסרב לפגוש את התושבים ומפנה אותם לחברת נת״ע, משל לא היו תושבי עירו הראויים להגנתו המלאה של ראש עירם.

ראש העירייה, אתה מכיר בנחיצותו של שדה דב, ובצדק, לקיומם של חיים נורמליים באילת, המאפשר להגיע מהמרכז לדרום ולהפך, במהירות וקלות יחסית, ונאבק עבורם, אך מה עם חופש התנועה-שהיא זכות בסיסית של תושבות ותושבי עירך היפואים? מה עם לאפשר קיום חיים נורמליים ליפואים? ואני מוסיפה ושואלת- באיזה פורום התקבלה ההחלטה לסגור את כל נתיבי התנועה בשדרות ירושלים? למה לא התקיים מעולם דיון במועצת העיר בנושא? האם נעשו סקרי ייתכנות, סימולציות, מה היו עמדות הצוותים ההנדסיים, המשטרה? האם בכלל מישהו עשה עבודה תקינה בקבלת ההחלטה-שיש בה משמעות מרחיקת לכת עבור התושבות והתושבים שחייהם הפכו לסיוט, או האם זו החלטה שהתקבלה מאחורי דלתיים סגורות.

במסגרת ההצעה לסדר עשיתי שיעורי בית, ומתברר שההחלטה לסגור את שדרות ירושלים היא החלטה שהתקבלה יחד עם נת״ע, משרד התחבורה ועיריית תל-אביב. חשוב לזכור שכלום לא השתנה, ולמעשה תוואי השטח נשאר כשהיה, ולפיכך לא ברור מדוע השתנתה ההחלטה הקודמת שהובטחה לתושבות ותושבי יפו. כל מה שהיה ידוע אז- שהוחלט להשאיר נתיב פנוי בשדרות ירושלים, ידוע גם היום. אכן, השארת נתיב פנוי יגרום לעיכוב בזמנים, אבל זה עיכוב ששווה

לשלם אותו, מה גם שבמסגרת שיעורי הבית שעשיתי-מדובר בעיכוב של בין 10 חודשים לשנה בלבד.

אני הייתי רוצה להזכיר פה לכולנו, שלעירנו האהובה קוראים תל-אביב יפו, ואנחנו לא יכולות ויכולים להרשות לעצמנו להתעלם מהסבל, הקושי והכעס של תושבות ותושבי יפו. מתבקש שבנושא אקוטי כזה, המשפיע על כ-50,000 יפואים ועוד עשרות אלפים שמגיעים יום יום לאזור, יתקיים דיון מסודר במועצה.

מתברר כי מועצת עיריית תל-אביב יפו מעולם לא דנו בתכניות של עיריית תל-אביב בנוגע לסגירת שדרות ירושלים והסדרי התנועה החדשים ביפו.

לפיכך ברצוני להציע להעלות את הנושא הזה של נתיבי נת״ע בשדרות ירושלים בישיבת המועצה הקרובה, ואני מבקשת מכם לאשר את ההצעה.

תודה רבה.