תקציר

אופיר כהן:

כל תחום האופניים בתל אביב-יפו הולך להתפתח בשנים הקרובות - יש עבודות תשתית רבות בעיר והאופניים מתגלים כאמצעי תחבורה מאוד נוח ויעיל. הביקוש הולך וגדל, העיר גדלה, סוגי הכלים הופכים יותר מגוונים והעיר לא מספיק ערוכה ולא מדביקה את הביקוש למרות שמנהל בת״ש מייצרים עוד ועוד תשתיות בהצלחה. כדי לאפשר את האצת הקצב נדרשת ראייה אסטרטגית ולכן פנינו ליועצים שיגישו הצעות שונות, גובש צוות ייעוץ שכבר החל לעבוד ומה שיוצג כאן זו תפיסת העולם הבסיסית שלנו כעירייה שתגובש על ידי אותו צוות ותושלם בתוך כשמונה חודשים.

התהליך יכלול שיתוף ציבור, באמצעות קבוצות מיקוד וגם באמצעות דף פייסבוק כדי לקבל פידבקים מהציבור, בדגש על קהלים שונים שהאופניים פוגשים אותם בכל מיני מקומות - ילדים, הולכי רגל, נהגים וכל משתמשי הדרך בעצם. המטרה היא לייצר תכנית שהיא גם ברת יישום, גם נדע לתקצב אותה וגם שתהיה מקובלת על הציבור ושתעמיד את תל אביב יפו בשורה אחת עם ערים מתקדמות בהן האופניים מהווים אמצעי תחבורה בטוח, וכזה שלא שמייצר מפגעים לכלל משתמשי הדרך.

אנחנו נמצאים על סף משבר תחבורתי גדול מאוד בתל אביב-יפו, בכל פגישת עבודה עם משרד התחבורה על התכניות העתידיות נשמטת לנו הלסת ממה שאנחנו רואים - יש כאן תהליך מורכב מאוד שאנחנו מנהלים אותו בזהירות. צפויות לנו סגירות של עוד רחובות רבים בשנה-שנתיים הקרובות, הסטות של מסלולי תחבורה ציבורית לרחובות מקבילים, והכל פחות או יותר באותה התקופה. כל זה, לצד עבודות עירוניות ועבודות נוספות של נתיבי איילון, מייצר כאן מורכבות תחבורתית ברמה שהעיר טרם חוותה. זה סיפור מורכב שילווה אותנו לפחות 5 שנים.

מבחינתנו זו הזדמנות לייצר תשתית לאופניים שתשרת את כולנו בשנים הקרובות, כאמצעי תחבורה יעיל ונוח. זיהינו בשנים האחרונות בלימה בגידול של רוכבי האופניים, לאחר עלייה חדה בשנים שלפני כן. יש פחות קהל רוכבים חדש והגענו לאיזו תקרת זכוכית מבחינה סטטיסטית שהתייצבה על כ-10% מהתנועה בעיר שמתבצעת באופניים, בקרב תושבי העיר. זה נובע מהחיכוך של הרוכבים עם הולכי הרגל, בטיחות הרכיבה שיורדת והאכיפה שמאלצת את הרוכבים לרדת לכביש. אנחנו שומעים את זה גם מתושבים בסקרים שאנחנו מבצעים.

בסופו של יום אנחנו לא מבקשים להמציא את הגלגל אלא ליישם פרקטיקות שקיימות בעולם: פתרונות תשתיתיים או הסדרי תנועה מסוימים שייטיבו עם הרוכבים. היעדים שלנו הם 25% של תנועה לא מוטורית מכלל התנועה בתוך 6 שנים. זה מחייב כמובן את העירייה כולה להתגייס לטובת המהלך, שיעמיד את תל אביב בין עשר הערים המובילות בעולם ברכיבה על אופניים.

הנדבכים העיקריים שעומדים בבסיס התכנית האסטרטגית: התשתיות, רציפות השבילים, מעטפת תומכת של טכנולוגיה ומידע והסברה וקמפיינים שיחברו את כל החלקים יחד. השאיפה היא לייצר מצב שרוכב יודע איפה הוא רוכב ואיפה הוא לא יכול לרכוב, באמצעות שילוט ובאמצעות הסברה מסיבית. התכנית היא כרגע רעיונית - זה הזמן להציע הצעות ולקדם רעיונות חדשים שלא חשבנו עליהם. לשם כך אנחנו מציגים את הדברים כאן.

אריה רמות:

לא היתה התייחסות למשמעויות על התחבורה הפרטית בעיר, שהולכת להיפגע מן הסתם.

מיטל להבי:

התחבורה הפרטית עומדת להיפגע. בכל מקום שקו רק״ל יעבור, התחבורה הפרטית יוצאת החוצה - אלנבי, בן יהודה, ארלוזורוב, שדרות ירושלים. זה לא רק להוציא את התנועה שלהם מהרחוב, אלא גם את החניה שלהם. האסטרטגיה המובילה של העיר בכל תכנית עבודה עירונית היא צמצום השימוש ברכב פרטי. כדי לבצע את זה צריך להתמודד עם המון סוגיות, כמו עם החניה שהיא סוגיה בוערת בימים אלה כי המצאי הולך להצטמצם. לכן, נדרשת מדיניות כוללת שמתייחסת לתווי חניה, הכוונה של קרן החניונים להשקעה באזורי ביקוש, חניה על מדרכות וכוי. לשם כך מייצרים עכשיו גם תכנית אסטרטגית לחניה. חלק מהפתרון הוא חלוקה מחדש של המרחב בצורה דמוקרטית, וזה כולל גם חלוקה שונה של כלל חתך הרחוב.

חגית אוריין:

שאלה לאופיר - האם התכניות כוללות גם שיפור של מקומות קיימים, שבילים שבהם רוכבים לא רוצים לרכוב? למשל השבילים בשדרות שביניהן לבין שבילי הולכי הרגל מפריד פס צבע דק.

אופיר כהן:

סלילת שבילי אופניים היא מהלך אבולוציוני - עושים שביל מסוים ומספר שנים אחרי זה הנפח משתנה, תרבות הרכיבה משתנה, נכנסים כלים חדשים ואנחנו צריכים לעשות התאמות למציאות.

*פירוט מלא - ראו מצגת